וער"מ פ"ג הי"ד דאין השלוחין צ"ל שנים אלא אפילו אחד נאמן שד"ז דבר העשוי להגלות וע"א כשר נאמן עליו ע"כ. והוא בש"ס ר"ה ובט"א תמה ל"ל טעמא דמדעל"ג מן התורה לא יהי' נאמן הא ע"א נאמן באיסורין היכי דליכא חזקה ותי' דבל"ז היו חכמינו זכרונם לברכה מחמירין מפני חומר המועדים. עוד הקשה איך נאמן על תשרי באומר מעובר הא רוב אין אלול מעובר ובמקום חזקה אין עא"נ מכ"ש במקום רוב ומטעם מדעל"ג אין ע"א נאמן מן התורה וכ' דהר"מ לטעמי' דעד אחד נאמן מן התורה בעדות אשה דהוי על"ג. ובגוף ד"ז עי' תשובות האחרונים בדיני עגונה וכאן עדיף יותר דהוא עשוי לגלות בודאי דהב"ד קיימים וגלוי לכל העולם לא כן בעדות אשה אפשר לא יבא ע' אחרוני'. אך קצ"ע אי דעת הר"מ דעא"נ מן התורה במדעל"ג למה סיים כאן ועד כשר נאמן הא מבואר בר"מ פ"ה מה"ע דכ"מ שעא"נ אשה ופסול ג"כ נאמנים וכבר פלפלו האחרונים בענינים אלו ואין כאן מקומו:
מנחת חינוך · סימן ד׳, נ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.