מנחת חינוך · סימן ד׳, ל״ג

וז"ל ר"מ פ"ד הי"ז כשמעברין ב"ד את השנה כותבין אגרות לכל המקומות הרחוקים וכו' והוספנו על שנה זו כך וכך רצו כ"ט רצו ל' שחודש העיבור רשות לב"ד להוסיפו מלא או חסר לאנשי' הרחוקים שמודיעין אותם אבל הם לפי הראי' עושים אם מלא או חסר עכ"ל, וצ"ע במ"ש דלהרחוקים מודיעים כ"ט או ל' והם בעצמ' עושין ע"פ הראיה למה חילוק יש בין הרחוקים לקרובים אטו הרחוקים יחשבו מלא ויעשו פסח לחשבון מלא והב"ד יקדשו ניסן חסר ויעשו פסח לפי חשבון חסר וגם חודש העיבור הוי אדר ראשון עיין בר"ה הללו יחשבו כך והב"ד כך, אלו יעשו פורים ביום זה ואלו יעשו ביום אחר, וכי הרשות לב"ד לקבוע חדשים לרחוקים ביום א' ולקרובים ביום אחר, ע' תוס' ר"ה גבי לוי כ' דהרחוקים הוי בכלל מועטים ותמה עליהם בטו"א ומכ"ש להב"ד עצמם היאך יודיעו לרחוקים כרצונם יום כ"ט או ל' והם יעשו ביום אחר ואי דאח"כ ישלחו הב"ד שלוחים אם כן למה מודיעים כמה הוסיפו א"צ להודיע אלא שהשנה מעוברת ואח"ז ישלחו שלוחין היאך קידשו את החודש אם מלא או חסר ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים וה' יאיר עיני. והנה כבר כ' סק"א ובסק"ד דאין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה ובדיעבד אם עיברוהו בגליל מעוברת אבל בח"ל אינה מעוברת כלל ע' ברכות ור"מ פ"א ואם לא הניח כמותו בא"י מעברין אפילו בח"ל ודוקא לעבר אבל לחשוב מותר אף בח"ל עתו"ס סנהדרין י"א ע"ב וכ"ו ודוקא בעת הצורך אבל שלא לצורך מצוה אפילו לחשוב בא"י ועמש"ל סק"א לענין קידוש החודש: