מנחת חינוך · סימן שצ״ז, א׳

שנצטוו ישראל לשרוף פ"א וכו' שנאמר דבר אל בני ישראל וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ בהלכות פרה אדומה ובס"ד אכתוב בקיצור דיני המצו' מה"ת. מ"ע על הציבור לקנות פרה אדומה מתרומת הלשכ' מממון כל ישראל כמו כל קרבנות ציבור. והמנ"ל מביא כאן בפ"א בשם הר"ש דיחיד מתנדב ומוסר' לציבור ומרשים לעיל בפ"ט מהלכות כה"מ דהר"מ כותב שם דלכל קרבנות ציבור יחיד מתנדב ומוסרה לציבור והוא מפלפל דבש"ס דיומא נראה דוק' בעבוד' יחיד מהני מסיר' לציבור ע"ש ובהלכות שקלים שמפלפל דהר"מ דחה הש"ס דיומא מכמה גמרות ע"ש והר"מ דכ' כאן דקונין מתהל"ש מודה בזה וא"צ לכתוב כאן כי סמך על מ"ש בהלכו' כה"מ דלכל קרבנו' ציבור מהני מסיר' לציבור וצריכין לקנות אות' כשהיא פרה ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה דכתיב ויקחו אליך פרה ואם לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליו הדמי' והוא בבית הבעלי' עד שתגדיל ותעש' פרה והראב"ד בהשגות דעתו דאין קפיד' בזה רק אסור להקדיש בעוד שהיא עגלה דה"ל מח"ז ואין מקדישין מח"ז למזבח ופרה חטא' קרי' רחמנא אבל הלקיח' בלא הקדש אין קפידא ועיין בכסף משנה דכ' דבספרי זוטא משמע כדברי רבינו וכן כ' הרהמ"ח. והנה אף על פי שהוא מן התורה מכל מקום נרא' דבדיעב' אינו מעכב ולא נפסל' בכך מדלא כ' זה דפסול כמ"ש אח"כ גבי שאר דינים נרא' דאינו מעכב. וצריכ' שתהא בת ג' או ד' שנים ועיין במנ"ל באריכות. והנה פחות מבת שלשה היינו כל שנה השני' פסולה כיון דחכמים ס"ל דעגל' ערופה בת שתים אם כן בת שתים לא מיקרי פרה דפרה פסול' לעריפה אם כן לא הוי פרה דכאן צריך דוק' פרה והנה כל שנה השלישית הוי פרה וכן יותר ועיין בר"ה דף י' גבי פר דצריך להיות בן ג' שנים מבואר שם פלוגתא דר"מ סובר שני שנים ויום אחד ה"ל פר דיום א' בשנה חשוב שנה ור' אליעזר סובר דצריך שני שנים ושלשי' יום דשלשים יום בשנ' חשובים שנה ולא פחות והר"מ בהלכות מע"ש פוסק כר"א אם כן בוודאי אינ' כשיר' לפר' רק בשני שנים ולמ"ד יום ולא ביאר זה כאן וגם בפ"א מהלכות מעה"ק דפוסק דפר בן שני שנים כריה"ג ע"ש בוודאי צריך להיות שנה ושלשים יום ולא ביאר בפי' ועיין בתוס' בר"ה שם שכתבו דכל שלשים יום אין דינו לא כפר ולא כבן בקר וכו' כמו פלגס וכו' ושמ' התם שאני מדקתני דבן י"ג חודש וכו' ולא קתני הכי גבי פר וכו' ובוודאי אין דינו כפר בקרבן שצריך פר רק דינו כבן בקר ולענין נסכים אין נ"מ כי נסכי עגל ופר שווים. ולענין קרבן אם נדר קטן והביא גדול יצא אבל בודאי אין דינו כפר וכן גבי פרה השלשים יום אין דינ' כפר' וכן אין דינה כעגלה לענין עריפ' כמבוא' בר"מ בהלכות רוצח דעגל' בת שתי שני' וי"א פסול' ע"ש. וצ"ע דהר"מ כאן בפ"א מהלכות מעה"ק לא ביאר ד"ז דפר או פרה לא פחות מלמ"ד יום בפר בשנה השני' ובפרה בשנה הג' וכל השלשים אין כשר לא לפר ולא לפרה וצ"ע. ומבואר כאן אם היתה יותר על בת ד' אם היתה זקינ' כשיר' אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל ועיין במנ"ל כאן שמפלפל כיון דהרבה דברים פוסלים בפרה כמו קרבנות דחטאת קרי' רחמנא אם כן זקן דפוסל בכל הקרבנות למה כשר בפרה וכ' דשני מיני זקן יש אחד זקן שתש כחו מפני הזקנה זה פסול בקדשים מן התורה וה"ה בפרה דחטאת וכו' אבל זקן בשנים כגון יותר מג' בפר או יותר מד' בפר' כשר מן התורה בכל הקדשים רק אסו' מדרבנן ואפשר אף איסו' מדרבנן אין כאן רק מפני הכבוד ובפר' כיון שהיא בחוץ כשירה לגמרי אלא שאין ממתינים לה וכו' ע"ש ועיין בפ"ב מהלכות איסורי מזבח ועיין בס' ט"א בר"ה בסוגי' דשם דפר וכו' וכן מחלק התוס' יום טוב בין שני מיני זקנה בפ"א דפרה. לעיל כתבתי דהאי דרשה דאינה נקנית עגלה אלא פרה הוא רק לכתחילה. וראיתי בפ"ב דפר' במ"א גבי פרת חטאת מעוברת דר"א מכשיר וחכמי' פוסלים מביא הר"ש בשם מהר"י סומפענ' דפליגי אם העובר כשר לפרה כיון דלא לקח' כשהיא פרה ועובר נקט משום רבותא דר"א אבל ה"ה אם לקחה עגלה פוסלים חכמים משום דרשה הנ"ל ע"ש אם כן מוכח דאף בדיעבד פסול' בלקח' עגלה וצ"ע. וע"ש (שהביא) שמביא בשם ספרי זוטא נראה דכשר ע"ש וכן כתבו התוס' בב"מ דף למ"ד ע"א ד"ה אף וכו' בשם מהר"י סומפענט ע"ש וכל המומין הפוסלים בקדשי' פוסלים בפרה וכן טריפה וכן אתנן ומחיר ויוצא דופן.