מנחת חינוך · סימן שצ״ה, ט׳

והנה מצוה זו ליתן ללוים מעש"ר והוא פלוגתא בגמ' בכ"מ עיין בכ"מ דר"ע סובר דדוקא ללוים ולא לכהנים וראב"ע סובר דגם לכהנים דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים ע' בגמ' והלכה כר"ע מחבירו אם כן דוקא ללוים. ומבואר בגמ' כ"פ דעזרא קנסינהו ללוים דלא יתנו להם רק לכהנים והר"מ כתב כאן ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להם מע"ר אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים עכ"ל. ונרא' מדבריו שלא קנס אותה אלא בימיו היינו בדורו לבד והכסף משנה הקשה ע"ז דמבואר בגמרו' אלו ביבמות דפ"ו ובכתובו' פ"ב דאף לדורות קנס וע"ש שכתב דלדורות לר"ע דמה"ת ללוים לא קנס אותם לדורות שלא ינתן ללוים רק הקנס היה שינתן גם לכהנים ולמי שירצה יתן אך בזמנו היה קונס אותם לגמרי ע"ש וכן כתבו התוספות במקומות הללו דלר"ע הי' הקנס שיטלו הכהנים ג"כ ע' באריכות. ולכאורה קשה לפי דעת הט"ז ביו"ד סי' קט"ז ובה' שופר שכתב דדבר המפורש בתורה אינם יכולים חכמים לעקור משום סייג וכן כתב הכסף משנה בה' מלכים גבי מלכות בית דוד דדן וכו' שנאמר דינו לבוקר וכו' והקשה הא זה דמלכי' אין דנים הוא רק מדרבנן ממעשה שהי' גבי ינאי המלך וכו' ותירץ כיון דכתיב בפי' בקרא אין כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לעקור משום סייג וכו' ועיין בס' שעה"מ מה שפלפל בתחיל' הס' ביסוה"ת וא"כ כיון דלר"ע מעשר ראשון ללוים ומפורש בתורה האיך הי' יכול עזרא לעקור וע"ש בשער המלך שחלק על הט"ז מכל מקום דעתו דמצו' א"י לעקור ע"ש והדברים עתיקים ועיין בש"ע או"ח גבי שופר דכתבו האחרונים דחז"ל לא יכלו לעקור שלא יתקע בשופר משום גזירה דתיקון כ"ש דהאיך יעקרו מ"ע מן התורה מכל וכל רק בשבת גזרו והמ"ע נתקיים בי"ט שחל בחול וא"כ האיך יכול עזרא לעקור מ"ע מן התורה ולהרמב"ן הוא מ"ע מן התרי"ג כמ"ש לעיל והיאך הי' יכול לעקור מ"ע מכל וכל שא"צ ליתן ללוי דהוא מ"ע ודבר המפורש בתור' וע"י ביטול מצוה זו נתבטל עוד מ"ע וידוי מעשר כמבואר במשנה דמע"ש ובר"מ סוף מע"ש דיוחנן כה"ג העביר הודיו' המעשר וע"ש הטעם כיון דאין נותנים ללוי ובוידוי כתיב וגם נתתיו ללוי ע"ש אם כן נעקרו שתי מצות של תורה. ולענ"ד נראה דמזה יצא להר"מ סוף פ"א דתרומות דסובר דתו"מ בזה"ז ואף בזמן עזרא הוא רק מדרבנן אם כן הכל ניח' כיון דהוא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו. ולענ"ד מ"ש הר"מ דעזרא קנס הלוים בזמנו. ולפי פי' הכסף משנה דהיינו שהיו בדורו הו"ל לכתוב קנס וכו' את הלוים שבזמנו והיה משמע דקנס הלוים שהיו בדורו אבל עתה נרא' לפרש דעזרא קנס הלוים בזמנו היינו כל ימי הב"ש נקרא על שם עזרא כלשון הר"מ בסוף פ"א מן התורה תרומה בזה"ז ואפילו בימי עזרא וכו' דהפשט דהיינו בזמן ב"ש אם כן כאן נמי קנס בזמנו היינו אף בב"ש מכל מקום כיון דהכל הפרשה והנתינה הוא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו וגזרו דלא יתנו להם אבל בבית הג' תוב"ב דיהי' הכל מן התורה דיהי' ביאת כול' בודאי יתנו ללוים ולא נעקר מצות מן התורה שייך שפיר לכתוב קנס הלוים בזמנו וכו' ואפילו אם נא' כפי' הכסף משנה על כל פנים נכונים דבריו לשיטות שהוא רק מדרבנן אך לשיטת הראב"ד דתו"מ בימי עזרא ובזה"ז הוא מן התורה אם כן עזרא קנס אותם ועקר מצוה המפורשת בתור' וגם מ"ע של וידוי צ"ע מאוד כמ"ש. והנראה לפי השיטות שהוא מן התורה ומבואר סתם דקנס אותם בלא זמן קצוב קנס אותם אפילו בבית הג' תוב"ב הוי עקיר' מ"ע לעול' אבל לשיטת הר"מ ניחא ובאתי רק לעורר. והנה לשיטת הר"מ דבימי עזרא היה תו"מ דרבנן אם כן הא דמבואר דיוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשר ובאמת כיון דאין תו"מ היה נוהג מן התורה אם כן לא היה וידוי ג"כ מן התורה וצ"ל דהיה ג"כ מדרבנן ויוחנן הפסיק לגמרי מה"ט. וצ"ע על הר"מ בסוף מע"ש שלא כתב זה דבימי ב"ש הי' מדרבנן כמו שכ' בפ"א מהל' תו"מ לענין תו"מ ובעזה"י יתבאר עוד לקמן במצות וידוי מעשר. ויודע אני שבמצוה זו לא כתבתי אפילו כטיפ' מן ים הגדול ואקוה להי"ת ב"ה כי אשנה פ"ז ואבוא בארוכה. ומ"ש הרהמ"ח דאינו נוהג מן התורה אלא בא"י ובזמן שכל ישראל שם אין הכוונה כמו ביובל דלאחר שגלו קצת בטלו רק הכוונה בזמן שהי' בכיבוש כל ישראל ולא בימי עזרא שלא הי' אלא ביאת מקצתם. וכבר כתבתי כ"פ א"צ לכפול ומי שיש לו קצת ידיעה באלו הענינים מבין בעצמו. והנה מצות נתינ' ללוי מבוא' בר"מ ונראה מדבריו בין זכרים ובין נקבות יוצאים ידי נתינה ואפשר אפילו הנשואה לישראל יכול ליתן כמו מתנות ואפשר דאף לבעלה אם נותן יצא ידי נתינה כמו הרבה מת"כ שאין בהם קדושה כגון זרוע וכו' ופה"ב לדעת קצת שיטות ולשיטות דלא יצא היינו משום דאהרן ובניו וכו'. גם אני מסופק דכהן חלל דהוא כזר גמור אפשר על כל פנים הוא מבני לוי וה"ל בכלל הלוים לענין הנהוג בלוים דהתורה פסלה אותו מכהונה אבל על כל פנים הוא מבני לוי אך עי' בכתובות דף כ"ו ע"א מבואר להדיא דכהן בן גרושה לא הוי בכלל לוי כלל והרי הוא כזר היינו כישראל גמור ע"ש דמבואר זה לענין מע"ר ה"ה לכל דיני לוי ופשוט. ואחר שיפריש ת"ג מפריש ממנו מעשר ראשון ואסור להקדים מעשר ראשון לת"ג ומע"ר נוהג בכל השנים של שמיטה חוץ משנת השמיטה עצמה כמבואר בר"מ פ"ו מהלכות מ"ע ע"ש: