מנחת חינוך · סימן שפ״ו, ב׳

ונשים ועבדים פטורים ממצוה זו דהוי הזמן גמרא כי לילה לאו זמן ציצי' ויש שיטות בזה אי כסות יום בלילה חייב ע' בראשונים ולד"ה נשים ועבדים פטורים כי כולם פוסקים דלילה לאו זמן ציצי' כר"ש בגמ'. וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק וח"ע וחב"ח בוודאי חייב מצד הב"ח אך להסוברי' דנשים אסורים בכלאים בציצית יש לספק אם ח"ע וחב"ח יכול לקיים ציצית בכלאים נימא כיון דחלק העבדות פטור מציצית ועל הלאו דכלאים גם הוא עובר ולא אתי עשה דציצי' של חלק הב"ח ודוחה הל"ת של צד העבדות דבצד העבדות אין עשה או דלמא דדוחה העשה מצד ב"ח הל"ת של כלאים ע' בס' ט"א בחגיגה שהאריך כיוצא בו ומכל מקום אני לך. בח"ז הבאתי כ"פ בשם הריטב"א דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות דוקא במצוה שבגוף אבל במצוה שאינו בגופו כמו מילת הבן נשים ג"כ חייבות במקום דלא מיעטה התורה ורק במילה דהתורה מיעטה אותו וכו' אם כן נראה פשוט למאן דס"ל דציצית חובת טלית וכלי קופסא חייבים בציצית אף דכסות לילה פטור או המיוחד ללילה או בכ"ע בלילה לכל מר כדאית לי' מכל מקום לא מיקרי מצות עשה שהז"ג לענין לפטור הנשים דלא הוי מצוה שבגוף רק להטיל ציצית בבגד אם כן נשים חייבות ג"כ דכאן לא איתמעטי נשים רק מחמת מ"ע שהז"ג עי' בש"ס אם כן קשה על הא דמבואר בש"ס דר"י רמי תכלת לפרזומי דאנשי ביתא ומברך כל צפרא להתעטף בציצית מדרמי קא סבר דהו"ל מ"ע שלא הז"ג אמאי מברך כל צפרא כרבו דתני' וכו' ומנלן דר"י ס"ל דה"ל מ"ע שלא הזמן גמרא דלמא באמת ס"ל לר"י דכסות לילה פטור והו"ל מ"ע שהזמן גמרא והא דרמי תכלתא לבגד אשה דר"י ס"ל כשמואל רבי' דציצית חובת טלית וגם ר"ח סובר דרב ג"כ ס"ל דחובת טלית הוא ור"י סובר כרבותיו אם כן נשים חייבות אף דהו"ל עשה דזמ"ג כיון דלא הוי מצוה שבגופה. אך באמת לא קשה דהנה לפני זה מבואר דמאן דסובר דציצית חובת מנא הו"ל עשייתה גמר מצותה ומברך בשעת עשיי' לעשות ציצית. ונראה פשוט למאן דס"ל דחובת טלית וכלי קופסא חייב בוודאי אין מצוה בלבישה כלל דמקיים המצוה בשלימות אם הם בקופסא וא"כ הברכה רק על העשי' ואם הלילה מפסיק מברך בכל יום על העשי' אף דאין שייך הלשון לעשות דהם עשוים מכבר אפשר דמברך על מצות ציצית על כל פנים כי ברכת להתעטף לא שייך כי אין מצוה בעיטוף כלל וכאן מבואר דר"י הי' מברך כל צפרא להתעטף ע"כ סובר דחובת גברא אם כן הו"ל מצוה שבגופו ונשים פטורות ע"כ פריך שפיר דע"כ ס"ל דלא הוי מ"ע שהז"ג דלילה חייב אם כן האיך מברך בצפרא ומקשה שפיר ומתרץ כנ"ב ופשוט. וכ"כ התוס' דף מ' ע"א ד"ה סדין דמדברכינן להתעטף מוכח דחובת גברא הוא ע"ש. וראיתי בס' ביאור מרדכי הנדפסים בספרי הרי"ף על המרדכי שכתב שם לאיזה ענין דקושית הש"ס דר"י ס"ל כרבותיו (דטלית) דציצית חובת טלית ובאמת הא ליתא כמ"ש דאין יכול להיות כן דלא שיייך הברכה להתעטף וזה ברור ולא עיינתי במצוה זו כמו שכתבתי כי הוא ענינים עמוקים ומבואר הרבה בראשונים ובאחרונים: