מנחת חינוך · סימן ש״פ, א׳

שיעשה פסח בי"ד באייר כל מי שלא יכול לעשות פסח ראשון וכו' שנאמר בחודש השני וכו' יעשו אותו וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"ה מהלכות ק"פ ומפוזרים עד סוף הלכה ואכתוב בקיצור כדרכי בעזהש"י. מי שלא היה יכול לעשות בראשון יעשה בשני וזמן שחיטת השני כמו הראשון בין הערבים וג"כ מן הכבשים ומעזים זכר תמים בן שנה ומבואר בר"מ פ"א דזמן שחיטת פסח ראשון הוא לכתחילה אחר תמיד של בה"ע ובפ"ש לא ביאר והתוס' ביומא דף כ"ט ע"ב נסתפקו בזה דאפשר בפסח שני כיון דלא כתיב בערב ובה"ע הוא קודם לתמיד של בה"ע ועיין בתוס' פ' התכלת ומובא במנ"ל כאן פ"א ועיין בשו"ת ח"ץ סי' קנ"א שלא הביא דברי התוס' הללו ועיין בשער המלך כאן פ"ג שעמד עליו ומכל מקום אני לך. וע"ל במצוה ז' כתבתי דמבואר בש"ס דפסחים דף צ"ו דפ"ר טעון ביקור ד' ימים ופ"ש אינו טעון ביקור והר"מ לא כת' דין ביקור אף בפ"ר ע"ש. וג"כ מבואר בתוספתא מובא בתוס' דף צ"ה שם בד"ה זה וכו' דפ"ר נשחט בג' כיתות והיינו לכתחילה עיין בר"מ פ"א מהלכות ק"פ ופ"ש אינו צריך ג' כתות והר"מ אינו מביא ד"ז דפ"ש אינו צריך ג"כ וצ"ע על שהשמיט זה וכבר כתבתי בגליון על הר"מ שלי. ומי עושה פסח שני אם לא עשה הראשון או מחמת שהי' טמא או בדרך רחוקה או שוגג או אונס ואפילו הי' מזיד ולא עשה הראשון מקריב בשני ודעת הר"מ דאם הי' שוגג או אונס בראשון והזיד ולא הקריב בשני ח"כ כרבי דס"ל הכי ור' נתן ור' חנינא בן עקביא פליגי וסוברים דאם הי' שוגג או אונס בראשון אף שהזיד בשני פטור מכרת והראב"ד פוסק כוותי' דרבים נינהו ועיין בכסף משנה מה שהאריך בזה והרהמ"ח מביא פלוגתת התנאים בש"ס נראה דלא ברירא ליה כשיטת הר"מ מדלא הביאו ולא מביא שום הכרעה בזה. והר"מ חילק דוקא אם הי' שוגג או אונס בראשון והזיד בשני ח"כ אבל אם היה טמא או בד"ר בראשון אף על פי שהזיד בשני פטור מכרת והראב"ד השיג עליו דסותר דבריו דמ"ש שגג בראשון או טמא וכו' ועיין בכסף משנה מה שתירץ ובלחם משנה ונהי דנסתלק' השגת הראב"ד מכל מקום דברי הר"מ מש"ס דשם דף צ"ב ע"ב דמקשה אהיכא קאי הם תמוהים ועיין בצל"ח ואין כ"מ להאריך. ואם הזיד בשניה' בודאי ח"כ ואם הזיד בראשון אף דשגג או נאנס בשני ח"כ דעיקר חיוב על הראשון כרבי דס"ל כן עיין בר"מ ובש"ס. ונשים ועבדים אם חייבים בפסח שני ז"ל הר"מ פ"ה הל' ח' נשים שנדחו לפ"ש בין מפני האונס ושגגה בין מפני הטומאה וד"ר הרי פ"ש להם רשות רצו שוחטין רצו אין שוחטין לפיכך אין שוחטין עליה' בפ"ע בשבת בפ"ש עכ"ל והוא פלוגתא בגמ' דף צ"א אי פ"ש רשות ומבואר שם דר"א סובר כר"י דפ"ש רשות ואי רשות אין דוחה שבת בפ"ע. והנה בש"ס בפלוגת' שם מבואר מאן דסובר פ"ש רשות אפילו בחול אין שוחטין עליהם בפ"ע רק עושין אותן טפילה לאנשים והר"מ פ"ב פוסק דעושין חבורה שכולה נשים אפילו בפ"ש כר' יוסי אם כן ס"ל דהם חובה והאיך פ' כאן דהוי רשות ואין דוחה שבת ועמד בזה הכסף משנה ותי' לענין דעושין בפ"ע פוסק כר"י דהל' כותי' ולענין דחיית שבת פוסק כר"י דר"א ס"ל כותי'. ועיין בלחם משנה שדחה תירוצו והניח בצ"ע דודאי תלוי זב"ז דאם שוחטים עליהם בפני עצמם הוי חובה ודוחה שבת ע"ש. והרהמ"ח כתב כדברי הר"מ ונראה דל"ד כ' הר"מ נשים שנדחו וכו' מפני השגגה וכו' ה"ה אם לא עשו במזיד הראשון אף על פי דח"כ על הראשון מכל מקום אין שוחטים עליהם בפ"ע בשב' וה"ל כנאנס בשני וח"כ על הראשון ומשום לפטור מכרת א"י לחלל שבת דהתורה לא גזרה עליהם מצות פ"ש כלל בשום פנים רק שהתורה נתנה להם רשות ובמקום שא"י אינם עושים וחייבים על הראשון דעל הראשון בלבד חייבים אם לא תיקנו בשני. גם זה נראה פשוט בנשים דהזידו בראשון מכל מקום אם עשו את השני אף דהוא רק רשות מכל מקום כיון דהתורה נתנה להם רשות הוי תיקון בשני ונפטרו מכרת אף בהזידו בראשון כמו אנשים לשיטת הר"מ כנ"פ. ומכש"כ אם נא' דהוי חובה רק לענין שבת אינו דוחה בודאי נפטרו בפ"ש וברור. וד"ז שפסק הר"מ שאם הזיד בראשון ועשה השני א"ח כרת אין כן דעת רש"י עיין פ' מי שהי' ואין כאן מקומו להאריך.