מנחת חינוך · סימן שנ״ה, ה׳

וכ"ז בישראלים הן זכרים ונקבות אבל כהנים ולוים בעריהם מקדישין לעולם אפילו ביובל עצמה וגם גואלים לעולם אפילו אחר היובל ואין השדה יוצאה לכהנים הן אם הוא ביד ההקדש או אם פדה אחר אך אם פודה מההקדש נותן דמים לבה"ב כי צריך לפדות מיד ההקדש דאין הקדש יוצא בלא דמים ובפדה אחר יוצאה ביובל. ואינו מבואר אם ערך הקצוב הוא ג"כ בכהנים ולוים או דנפדה בשווי' ומצד הסברא אינו נותן כאן ערך הקצוב כי ערך הקצוב הוא עד היובל דיוצא מיד ההקדש אבל כאן דהיא ביד הקדש לעולם איך שייך קצבה וגם אין שייך גירוע כי יהיה לעולם להקדש כ"ז שאינם פודים כ"נ ומכל מקום צ"ע. וכ"ז דוקא בזמן שהיובל נוהג ושדה של א"י אבל בזמן שאין היובל נוהג אינה נפדית בערך הקצוב רק בשווי' ונפדית לעולם ואין יוצא לכהנים וה"ל כמקדיש ביתו או מטלטלין כ"ז מבואר בש"ס ור"מ. והמקדיש שדהו ופדה השדה כהן והגיע יובל א"י הכהן לומר כיון דהשדה יוצאה לכהנים והרי היא ת"י אלא יוצאת מידו לאנשי משמר גם כן בש"ס ור"מ. וכל הנ"ל הוא בשדה אחוזתו אבל אם קנה שדה מחבירו ומקדיש אותו כיון דביובל יוצא מאתו אין לו כח להקדיש יותר דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ע"כ הן אם השדה ביד ההקדש והן אם פדה אחר או המקדיש חוזרת לבעלים הראשוני'. וע' כאן במ"ל כתב שנרא' מדברי רש"י בחומש דמיד ההקדש אינה חוזרת לבעלים רק בפדה אך הר"מ כתב מפורש דגם מיד ההקדש יוצאת לבעלים וגם התוס' גרסו כן ברש"י (ע' בהשמטות). ונ"פ אף דבמשנה מבואר דשדה מקנה אינה יוצאה לכהנים דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקרקע זו לא היתה שלו ביובל אלא עד היובל אם כן אפשר אם אינה יוצא' ביובל כגון שמכר שדהו לס' שנה כמ"ש במצות יובל לעיל אם כן דרך משל שמכר לו שדה עשר' שנה קודם יובל על ס' שנה דאינה יוצאה ביובל וא"כ כשהגיע יובל יש להיות עוד ביד הלוקח נ' שנים והלוקח הזה הקדישה וכשמגיע יובל אינה חוזרת לבעלים אפשר כל אותן השנים יצא לכהנים עד מלאת הזמן שיחזור למוכר. ז"א דנרא' דגזירת הכתוב בכ"ע דאין שדה מקנה שייך לכהנים כלל והמשנה נקט הטעם עפ"י הרוב אבל באמת אפילו אם אינה חוזרת ביובל לבעלים מכל מקום אין לכהנים שום זכות בשדה זו רק בשדה אחוזה דמפורש הדין כך בתורה אבל לא שדה מקנה בשום ענין אפילו בלא חזרה ביובל כנ"ב. ואם שדה מקנה נפדית מיד ההקדש בערך הקצוב כשדה אחוזה או נפדית בשווי' היא פלוגת' במשנה בערכין י"ד דת"ק היינו סתם משנה סובר דנפדית בשווי' ור"א סובר דנפדית בערך הקצוב כשדה אחוזה והלכה כת"ק וכ"פ הר"מ כאן דנפדית בשוויה ורש"י בחומש פרשת בחקותי כ"ז פסוק כ"ב כתב לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים בשדה אחוזה כו' שנה משנתו כר"א ואף על פי דלית הלכתא כותי' ואין זה תימא דבכ"מ בחומש נקט רש"י דלא כהלכתא כמ"ש המפרשים כ"פ. והמ"ל כאן מביא דברי רש"י הללו ותמה עליו היכי רמיזא דשדה מקנה נותן בערך הקצוב ופלפל בד' הר"מ דאינו סובר כן ע"ש ובסה"ד כ' ג"כ כי שיטת רש"י צ"ע דהיאך רמיזא. ודבריו תמוהין דרמיזי דר"א סובר כן וע"ש בש"ס ואין תימה אם רש"י נקט דלא כהלכתא ובודאי הר"מ אין סובר כן בלא הוכחות דודאי הלכתא כרבנן ובפרט דהוא מתלמידי ב"ש כידוע בודאי הלכה כת"ק וא"צ לראי'. אך על רש"י אין תימה אם נקט כר"א שכן דרכו בכ"מ. והפודה שדה מקנה אין הבעלים מוסיפים חומש מבואר ג"כ בגמ' דף י"ד וכ"פ הר"מ והרהמ"ח ועש"ס שם. והנה קושית הלחם משנה שהבאנו לעיל כיון דירושת הבעל דרבנן היאך מעמיד לה השדה ומפקיע מן הכהנים אין קושיא כ"כ דשדה אחוזה היא חולין ביד כהן ויכולים חכמינו זכרונם לברכה להפקיע ממונו כמו ירושת הבעל דאינה חוזרת ביובל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כמבואר פי"א מהשמו"י אף דהיא מצוה לחזור ביובל ויותר מזה כתבתי לעיל דהמקדיש שדהו ביובל לא הוי איסורא רק ממון והלכת' כשמואל בדיני. והנה לדעת הר"מ אף דהוא מדרבנן מכל מקום מעמיד לה שדה נראה פשוט באשתו קטנה שהגיעה לעונת נדרים שהקדיש' והגיע יובל והוא ביד ההקדש בודאי אף בקטן וקטנה שהקדישם הקדש הדין כן דאם הגיע יובל ולא גאלה דיוצא לכהנים אם כן אם הבעל פדה חוזרת השדה לזה כיון דהוא יורש דרבנן כמבואר בר"מ ה' אישות ואה"ע סי' צ'. והנה אשת טומטום כבר כתבנו לעיל כ"פ דאין לו חופה דאינו ראוי לביאה אם כן אינו יורש בודאי. אך אנדרוגינוס הוא ספק ועיין בש"ע אה"ע דמספק אין הבעל יורש כלל אם כן לא הוי יורש. אך יש דיעות שהוא יורש ספק ומהני תפיס' ע"ש אם כן כאן מספק ספיקא שייך לכהנים דלמא אין הבעל מעמיד שדה ואת"ל הבעל מעמיד דלמא אינו יורש כלל ובס"ס אי מוציאין ממון הדברים עתיקין. ועיין במ"ל מביא ירושלמי המה יסדו שמואל ודוד באומנותם אומנות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושווה בשד' אחוזה עד שיטול חבירו וכ' דא"י כוונת הדברים וגם הר"מ אינו מביא הירושלמי וע' שו"ת ח"ץ סי' קכ"ב פי' שם דקאי על שיסדו כ"ד משמורים דחשבו שמשמר א' שהגיע היובל במשמרו ונטל שדה אחוזה לא יהיה משמרו מגיע עד עבור כ"ד יובלות והכלל בכ"ד יובלות יהיה כל הכ"ד משמורות חוזרים חלילה דיגיע לכל משמר שבוע שפוגע היובל והוא חשבון נפלא לחשוב על כ"ד יובלות וע"כ לא הביא הר"מ כיון דאיכא כ"ד משמורות ממילא יגיע לכ"א כפי החשבון ע"ש: