מנחת חינוך · סימן ל״ד, ח׳

ובלאו זה ל"מ דצריך למסור ממונו שלא יעבור אלא אפילו מחייב למסור נפשו כי זה א' מג' עבירות דיהרג ואל יעבור ע' בסנהדרין ור"מ פ"ה מהיסה"ת ולקמן במצות קדה"ש פ' אמור יבואר באריכות ומכל מקום אם עבר והרג ולא מסר נפשו אין נהרג כיון שהוא באונס כמבואר בר"ם שם ושם במקד"ה חקרתי דאפשר כיון שבאונס א"ח מיתה חייב ממון דל"ד לח"מ שוגגין אם כן חייב כאן דמי הנהרג ליורשים אם נאמר דיש דמים לב"ח כמש"ל וע"ש שבררתי דפטור. ואני מסופק דזה נראה פשוט דאם א' אמר לחבירו להורגו כמו שאול המלך ע"ה דודאי ההורג ח"מ ב"א אם הי' בעדים והתראה מ"ל אם א' עושה שליח להרוג חבירו דחייב השליח דאשלד"ע ומ"ל דעושה שליח להרוג את עצמו אשלד"ע ואין בידו שיתן במתנה את נפשו כמבואר בר"מ לענין דאין ביד גוה"ד למחול על הנפש כי הנפש הוא קנין הקב"ה עיין ר"מ כאן פ"א ה"ד אך אני מסופק אם יש לו דין רודף להרגו קודם שעושה העבירה ובמשנה ובגמרא ור"מ מבואר הל' הרודף אחר חבירו להרגו נראה דוקא רודף בע"כ אבל אם זה מרוצה ל"ה רודף וע"ש בסנהדרין דרוצח ניתן להצילו בנפשו ילפינן מנערה המאורס' ובנערה המאורסה מבואר שם דמפותה אינו נקרא רודף ע"ש א"ד שם הטעם דאפגמה קפיד קרא ואם היא אינה מקפדת אינו רודף אבל כאן הקפידה תורה על נפש מישראל והנפש הוא קנין הקב"ה אם כן בכ"ע נקרא רודף אך מכל מקום צ"ע ע' בסנהדרין ע"ג למאן דיליף מק"ו מה אפגמא כו' אבל למאן דיליף בהיקשא אם כן כמו שם אינו רודף אם כן ה"נ דהיקשא הוי כמו דמפורש ע"ש ברש"י ואפשר כיון דיליף לעיקר מלתא דניתן להצילו ברודף זה ידעינן מצד הסברא כאן דאין חילוק בין בע"כ ובין ברצונו ומכל מקום צל"ע. ולענין תשובה על חטא זה הוא מן החמורות ע' בה' תשובה להר"מ וגם הוא עבירה שב"א לחבירו דצריך שירצה א"ח דהיינו שיעמיד עשרה אנשים על קברו עש"ס ור"מ ומ"ש לקמן בעזה"י בפ' נשא במצות תשובה. והנה אם הי' מותר להרוג עכו"ם שעובר על זיי"ן מצות ע' תוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה ולא מורידין נראה מדבריהם דאין איסור בדבר אבל אינו מחוייב להורגן דהיינו כ"ז שלא נידונו עפ"י ב"ד וע' תוס' שם דס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר וכו' שכתבו דכ"ז שלא דנוהו ב"ד א"ח מיתה וה"ר מכאן דמבואר דעכו"ם אין מורידין והתוס' כאן כ' דרבינהו קרא להיתירא דכתיב והיו לך למס על כל פנים מבואר מדבריהם דרשות הוא ואין חיוב בדבר והפי' דאין מורידין היינו אין חיוב בדבר כמו להמינים ומוסרים וכ"כ ב"י סי' קנ"ח בשם תוס' דכאן והנה ראיית התוס' מוהיו לך למס וכו' אף דלא קיבלו ז' מצות באמת מבואר להדיא בר"מ פ"ו מה' מלכים דהיו צריכין לקבל עליהם זיי"ן מצות ובאם לא קיבלו עליהם זיי"ן מצות אף דקיבלו עליהם המס והעבדות היו הורגין אותם ע"ש בה"ד אם כן מבואר בדבריו אם אין מקיימין ז' מצות ועט"ז השיג על הב"י וכ' דאסור להורגם והביא ראיה מתוס' ע"ז יו"ד ע"ב ד"ה חד ומסוגיא דסנהדרין ויש לפלפל הרבה ואי"ה יבואר במק"א כי הפסקתי במצוה זו בין הפרקים: