מנחת חינוך · סימן שכ״ט, א׳

שלא נקצור כו'. שכ"ט שלא נאסוף כו'. שני מצות אלו א' הם ומבוארים בר"מ פ"ד מהלכות שמיטה ויובל וכ"ה הדינים. כל תבואה שגדלה בשביעית הן שנזרע בשביעית באיסור או מה שגדל מן הזרע שנפל קודם שביעית בין העשבים וירקות שעלו מאליהן מותר לאכלם מן התורה רק הם בקדושת שביעית כמו שיבואר אח"כ דיני קדושתם שפירות שביעית נאכלים וכן פירות האילנות מותר לאכלם מן התורה בקדושת שביעית ואפילו עבר ולא הפקיר הפירות והם משומרים מותר לאכלן רק לא נקצור התבואה כדרך הקוצרים בכל שנה ואם קצר כדרכו כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי כו' לוקין אלא לקצור מעט ולחבוט ולאכול ואפילו הפקירם מכל מקום אסור לקצור כדרך הקוצרים ע' תוס' יבמות דף קכ"ב ד"ה של ותוס' מנחות פ"ד ותוספות ב"מ נ"ח וכן תראה דעת הר"מ והרהמ"ח דעל הלאו הזה עוברים בכ"ע אם קצר כדרך הקוצרים. והרהמ"ח סובר בפירוש אם עבר על העשה ולא הפקיר אין הפירות נאסרים בכך כשיטת רש"י ביבמות אך דעת ר"ת ביבמות ובמנחות דמשומר נאסרים התבואה והפירות וע' סוכה ל"ט בתוס' ולדעת ר"ת הפירוש בברייתא דת"כ אין אתה בוצר מן המשומר אבל אתה בוצר מן המופקר היינו מן המשומר אסור לקצור אפילו ע"י שינוי ומן המופקר מותר לקצור ע"י שינוי עי' תוס' יבמות שם ותוספות ר"ה דף ט' ד"ה יקצור ולדעת הראשונים היאך יפרנסו ד' הברייתא דת"כ דמה חילוק יש בין משומר או מופקר לענין בצירה וקצירה דע"י שינוי מותר בשניהם ושלא ע"י שינוי ספיח כו' לא תקצור להיות מחזיק בהם אסור בשניהם. והנה רש"י עה"ת כתב את כו' לא תבצור אותם אי אתה קוצר אלא מן המופקר נראה דמן המשומר אסור בכ"ע ומן המופקר שרי בכ"ע ובאמת זה מבואר להדיא בת"כ דלא תקצור כדרך כל הקוצרין כו' והיאך יפרנס ברייתא זו. והר"ש פ"ח דשביעית משנה ו' מביא ברייתא זו דת"כ דלא תקצור כדרך הקוצרים וכתב כ"ז מיירי במשומר אבל במופקר שרי בכ"ע ומביא שני הברייתות אם כן ניחא דמן השמור אתה בוצר כדרך הבוצרים כו' ומן המופקר אתה קוצר בכ"ע ואפשר דגם דעת הר"ם והרהמ"ח ג"כ כהר"ש ואסור בלא שינוי דוקא מן המשומר אבל מן המופקר שרי בכ"ע. והנה מלאכות אלו דוקא קצירה ובצירה אסור מן התורה אבל התולדות אין אסורים מן התורה כמבואר במ"ק ובר"מ פ"א ומבואר בר"מ פ"ח דשבת דתולש תולדה דקצירה היא ותולש היינו ביד אם כן כאן אפילו דברים שדרכן לתלוש מכל מקום פטור בתולש דלא אסרה התורה התולדות ועיין ר"מ פ"ב מהמ"ע גבי מ"ע דכתיב קציר דוקא קצירה ולא קיטוף וע' חולין קל"ז דבמידי דאורחי' מודה ר"י דרבי' קרא ע"ש אבל כאן דבפירוש מבואר דתולדות לא אסור וגם כתיב ל' קצירה אם כן תולש אין אסור מן התורה אפילו כאורחי' וע' פסחים י"א לענין קיטוף קודם העומר ובעזה"י יתבאר שם. וכאן נראה כמ"ש דקיטוף אין אסור מה"ת. והנה הבאתי לעיל לשון הר"מ דאפילו שאר אבות שלא נתפרשו כאן מותרים מן התורה ומבואר בשבת פ' כלל גדול ובר"מ פ"ז מה' שבת הבוצר ענבים או הגודר תמרים או המוסק זיתים או האורה תאנים כולם מלאכה א' הם וע' רש"י דבתמרים נקרא גודר ובזיתים מוסק כו'. נ"פ דכאן חייבים על הגודר ומוסק ודומי' דהם בכלל בוצר לגמרי דבשלמא לעיל נוכל לומר דוקא זמירה אסרה תורה ולא נוטע דזמירה שייך הן בכרם והן בכל האילנות והתורה אסרה עבודת הכרם ומרבינן בת"כ גם שאר אילנות כמבואר בר"מ כאן ובהרהמ"ח אם כן דוקא הנהו מלאכות אסרה תורה בפרי ובאילנות אבל שאר מלאכות כגון נוטע ודומי' לא אסרה תורה אבל כאן אם נאמר דוקא בצירה ובצירה הוא בענבים אם כן לא משכחת לה בשאר אילנות לאו זה דלא מקרי בצירה כלל ובאמת מרבינן שאר אילנות ג"כ א"ו דגודר ומוסק וכדומה הם בצירה ממש ואין ביניהם רק חילוק שמות אף דבשבת אמרינן הזורע והזומר והנוטע כו' כולם מלאכה א' הם ואח"ז מבואר דהבוצר והגודר כו' מלאכה א' הם מכל מקום יש חילוק ביניהם דזומר ונוטע כו' מכל מקום קצת חילוק יש בין הפעולות אבל בוצר וגודר כו' אין חילוק כלל בין הפעולות רק חילוק השם כנ"פ דחייב כאן על כל אילנות כמבואר בת"כ ובר"מ ע"כ הוא אחד לגמרי עם הבצירה וז"פ.