מנחת חינוך · סימן שכ״ד, ג׳

והנה במ"ש לעיל דח"ע וחב"ח חייב בלולב הנה בר"מ מבואר להדיא דבר זה רק שכתב כל החייב בסוכה חייב בלולב ובפ"ו כתב דח"ע וחב"ח חייב בסוכה אם כן ממילא חייב בלולב. והנה ח"ע וחב"ח לענין מצות חייב מצד חלק ב"ח אף למשנה ראשונה חוץ מראיה ויבואר במקומו בעזה"י. ולדידן דפסקינן כמשנה אחרונה מכל מקום נמי נ"מ כגון שהחצי עבדות שלו שייך לקטן דאינו בן כפיה כמבואר בגיטין פרק השולח והדברים ארוכים מכל מקום חייב בכל המצות אך כאן גבי לולב צריך לחקור בדבר נהי דחייב בכל המצות דאיסורא לא קאמרינן כמבואר בגמרא שם לענין איסור לא אמרינן יום של רבו לרבו ויום של עצמו לעצמו אם כן חייב תמיד במצוה מכל מקום כיון דעובד את רבו יום אחד וא"ע יום אחד באם האדון לאו בר כפיה הוא אכן ביום שעובד א"ע כל מעשה ידיו לעצמו אם כן אם חל יום ראשון של חג ביום של עצמו הוא חייב בלולב ויש לו משלו כי מעשה ידיו או מציאתו או מתנתו הכל שלו. אבל אם חל יום ראשון של חג ביום של רבו נהי דחייב במצות לולב כי לענין איסור ולענין מצות צד ב"ח היא תמיד מכל מקום האתרוג אינו שלו וא"כ אינו יוצא דלכם בעינן ואם הי' לו אתרוג מקודם מכל מקום מבואר בירושלמי שם דביום של רבו שייכים כל הנכסים מקודם לרבו כי יד עבד כיד רבו אם כן אין לו אתרוג שלו. אך לפמ"ש בס' קצה"ח דהירושלמי לשיטתו דגם לענין איסור מתחלק וקידש ביום רבו אשה אינה מקודשת וביום של עצמו מקודשת אם כן לפי הירושלמי בלאו הכי אם יום ראשון של חג חל ביום רבו פטור מלולב כי יש לו דין עבד אך לפי הש"ס שלנו דלענין איסור אינו מתחלק כתב שם דהנכסים שהיו לו ביום של עצמו אינם לרבו אפילו ביום של רבו אם כן מחויב ליטול אם הי' לו מקודם אך אם נתנו לו ביום זה לפי' הירושלמי הוא של רבו לגמרי אך בלאו הכי פטור. אך לשיטת הש"ס דידן אפ"ל דאם נתנו לו ביום של רבו לא הוי לגמרי של רבו אך מכל מקום בשותפות ג"כ א"י ביום א' ול"ש סברת הרשב"א כיון דקונים לצאת הוי כאילו נתנו זל"ז במתנה הא הרב א"י ליתן מתנה לעבד עש"ס וש"ע ה' עבדים. אך אם אחר נתן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו או מאתמול שהי' ערב החג יום של רבו והאידנא יום של עצמו דהן לשיטת הירושלמי והן לשיטת הש"ס דידן חייב בנטילת לולב. ואם יש לו לולב כזה הניתן לו ביום של רבו בוודאי האתרוג של רבו לגמרי אך אם נתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו לשיטת הט"ז שכתב דל"מ בעבד שום לשון שיהי' שייך לעצמו רק בע"מ שתצא לחירות ע"ש אם כן האתרוג בוודאי אינו שלו. אך לפי שיטת הפרישה והסכים עמו בש"ך דמהני אם אמר לו מה שתרצה עשה או ע"מ שאתה נותן לפיך ע"ש נ"ל דאם אמר לו ע"מ מה שתרצה עשה מהני כי הוא שלו לגמרי אבל אם א"ל ע"מ מה שאתה נותן לפיך מבואר שם דגם הוא עצמו אינו קונה אלא לד"ז אם כן אינו יוצא באתרוג כזה דלאו לכם חשוב כיון שאינו שלו לכ"ד. וע' פ' לולב הגזול לכם בעינן לכל דרכי הנאתו אף אם א"ל ע"מ שתצא בו ידי חובה ג"כ אפשר לומר דבכה"ג אינו יוצא דבאתרוג צריך לכם שיהי' שלו לגמרי אך אפ"ל כיון דאינו יכול לצאת בענין אחר ה"ל כמו שאמר לו מה שתרצה עשה. ובגוף דין הט"ז שכתב דלא מהני שום לשון גבי עבד השיג שם בקצה"ח דמבואר להדיא בר"מ פ"ג מה' זכיה דגם בעבד מהני לשיטות הללו כמו באשה ואין כאן מקומו רק דינים אלו צ"ע לענין לכם גבי אתרוג. וח"ע וחב"ח למשנה אחרונה מבואר שם בגיטין. וע' תוס' דמעשה ידיו הוי תמיד שלו אם כן פשיטא דמשכחת שיש לו אתרוג שלו אך בעבד של קטן צריך לחקור בזה לשיטת הט"ז אם משכחת לה שיש לו אתרוג שלו ביום של רבו או אפשר ביום של עצמו ג"כ ויש לעורר עוד בזה ואי"ה אשנה פ"ז: