מנחת חינוך · סימן שכ״ג, ב׳

והנה מבואר בש"ס דסוכה דף מ"ו ע"ב דסוכה בה"ש של שמיני חייב בסוכה כמבואר התם אלו מתרמי סעודתא ביה"ש בעי למיתב בגוה ע"ש ולענין ברכה תליא בשיטות אלו אם על ספק דאורייתא מברכין. והנה לשיטות הסוברים והבאנו לעיל דכל יום קדוש התוספת הוא מן התורה ותוספת הוא קודם בה"ש חזינן דאף בתוס' של חג השמיני חייב בסוכה אף דהוא תוספת י"ט מכל מקום התורה גזרה התוס' לחומרא מיום קודש על יום חול לנהוג מנהג קודש אבל לא להקל במצות הנוהגות ביום שעבר וחייב בסוכה עד הלילה ע"ש דברי הט"ז בא"ח סי' תרס"ט שהשיג שם על רש"ל וכתב דתוספת מחול על הקודש כיון דכך גזירת הכתוב אם כן כבר חלף החיובים מיום שעבר ובאמת כאן מוכח להיפך ועי' בדגול מרבבה השיג ג"כ על הט"ז. וזה נ"ל פשוט דתיכף בליל שמיני פטור מן הסוכה אף דכל ימים קדושי' יש תוספ' לאחריו ג"כ מכל מקום נ"ל דוקא לענין מלאכ' דלהאי תנא דיליף מן ועניתם לתוספת מבואר שם בר"ה וביומא דכ"מ שנאמר שבתון שבות הוא בתוס' אם כן התוס' לענין שבתון אבל לא לשאר מצות סוכה להוסיף בתחלת ליל השמיני. וכן לתנא דעצם עצם מבואר שם ג"כ בסוגיא לענין עינוי ומלאכה אבל לשאר ענינים נ"פ דאין שייך תוספת כלל רק בה"ש מחמת ספק וק"ל: