מנחת חינוך · סימן ל״ב, פ״ו

ואכתוב לך קושיא נפלאה תלי"ת בהא דמבואר במשנה דהשוחט בשבת ויוה"כ שחיטתו כשרה והרבה פוסקים אפילו במזיד דלא נעשה מרשיע. והנה המהרי"ט והרשד"ם מקשים למה יהי' שחיטתו כשרה נאמר כל מלתא דארל"ת אעל"מ כרבא בתמורה אם כן לא יהני השחיטה ותיהוי נבלה. ותי' דזה הכלל דלא מהני אינו רק במקום אי לא מהני יתוקן האיסור אמרינן דל"מ אבל אפילו אי ל"מ לא יתוקן האיסור בכה"ג ל"א ל"מ ומודה רבא דמהני ובכאן אפילו אי לא מהני מכל מקום עבדי איסורא דנטילת נשמה. ואי דהוא מקלקל ז"א הא מתקן האיסור אצל ב"נ כמבואר בש"ס דמוציאו מידי אמ"ה אם כן כיון דלא נתקן האיסור שפיר מהני ושחיטתו כשרה והדברים מפורסמין ע' שעה"מ ה' גירושין הובאו ד' בח"ז כ"פ. והנה נראה אם יתוקן קצת איסור לא כולו אמרינן ג"כ ל"מ דאם ל"מ יתוקן על כל פנים קצת איסור מ"ל כולו מ"ל פלגא. והנה מבואר בחולין דראב"י סובר מזמנים ישראל על ב"מ ואין מזמנים נכרי על בני מעים והטעם כיון דשחט הסימנים ה"ל ב"מ כמאן דמנחי בדיקולא וה"ל אמ"ה רק לישראל בשחיטה תליא מלתא ומסקינן שם דאף לנכרי מותר מחמת מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ע"פ השוחט. ואם נתנבלה בשחיטה דל"ש מי איכא מידי דגם לישראל לא הותרה השחיטה דעת הפר"ח ותב"ש סי' כ"ז דאסורים הב"מ באמת לב"נ מחמת אמ"ה ע"ש. וא"כ לפמ"ש דדעת הר"נ דריבוי שיעור הוא איסור תורה אפילו במקום דהעיקר נדחה כגון לחולה אם כן ודאי פשוט דאם א' שוחט בהמה קטנה ואחד שוחט בהמה גדולה נהי דלענין סקילה שניהם שוין מכל מקום לענין איסור עשה יותר מי ששחט הגדולה מחמת ריבוי השיעור וריבוי השיעור הוא אסור בשבת וא"כ הדרא לדוכתי' קו' המהרי"ט נימא דל"מ מחמת כמדארל"ת ואי דלא יתוקן האיסור ז"א דמ"מ יתוקן קצת דאי הבהמה כשרה אם כן הבמ"ע כשרים ושחט הרבה אבל אי נימא דל"מ והוי נבלה אם כן הבמ"ע אסורים לב"נ וה"ל מקלקל ופטור על הבמ"ע והוי קטנה בשיעור ואם הבמ"ע כשרים הוי שיעור יותר וא"כ אי ל"מ יתוקן קצת ובכ"ד ששוחט אם הבמ"ע אסורים לב"נ ה"ל שיעורא זוטא מאם הבמ"ע גם כן כשרים אם כן מתוקן קצת האיסור ונימא דל"מ ותהי' השחיטה נבלה. ואם הבמ"ע אסורים לב"נ ה"ל לגבי' מקלקל ופטור מן התורה אם כן מתוקן קצת והיא קושיא נפלאה.