מנחת חינוך · סימן ל״ב, פ״ה

והנה הרהמ"ח הביא כאן דדוחין שבת מפני פקוח נפש וכל הזריז וכו' ע' דינים אלו פ"א מה' שבת וטוש"ע מסי' שכ"ח וכו' והוא ענין ארוך ואעורר קצת. דעת הר"מ דדחוי' הוא שבת אצל פ"נ ע"ש בכ"מ כמו דהר"מ סובר דטומאה דחוי' ולא הותרה כן לענין פ"נ לא הותרה שבת אלא דחוי' וכיון דדחוי' עושין הקל הקל כמבואר ביומא וכ"ד רוב הפוסקים. ודעת רבינו מאיר הובא ברא"ש יומא דשבת הותרה לגבי פ"נ ועי' מנחות ס"ד אבעיא שם בש"ס אי אמדוהו לחולה שיב"ס לשני גרוגרות ויש שני גרוגרות בשני עוקצין ושלשה בעוקץ א' איזהו מביאין אם למעוטי בשיעורא עדיף ומביאין השנים בשני עוקצין או למעוטי בבצירה עדיף ומסקינן דלמעוטי בבצירה עדיף ומביאין הג' בעוקץ א' וכ"ה בר"מ כאן וכתבו הראשונים מובא בכ"מ דאם ליכא מיעוט בבצירה כגון שאמדוהו לשני גרוגרות ויש שני גרוגרות בעוקץ א' וג' בעוקץ א' בודאי שתים מייתינן ולא ג' דלרבויי בשיעורא אסור. ודעת הרבה ראשונים דד"ז לרבוי' בשיעורא הוא רק איסור דרבנן ע"ש בתוס' ועבב"י סי' שי"ח הביא בשם הרשב"א הא דאמרינן בחולין המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזרה שמא ירבה בשבילו היינו לאחר שיתן הקדרה על האש ירבה והוא חיוב סקילה אבל קודם שנותן על האש ה"ל רק איסור דרבנן ול"ג אטו דרבנן ע"ש והר"נ בביצה הוכיח מש"ס דמנחות דריבוי' בשיעור' הוא איסור תורה. והא דמבואר גבי יום טוב ממלאה אשה וכו' מחלק דבשלמא יום טוב דהותר לבשל בשביל א"נ אם כן גם התוס' כמוהו אם הוא מאד טרחא אבל בשבת פ"נ לא הותרה רק דחוי'. אם כן מה שצריך לחולה נדחה והתוס' ה"ל איסור דאורייתא ע"ש וד' עתיקין והובאו ב"י סי' של"א. והנה לרבינו מאיר דשבת הותרה אצל פ"נ כמו יום טוב לגבי או"נ אם כן לדבריו ריבוי בשיעורא אין איסור כמו יום טוב אם כן הא דאיבעיא לן שנים מייתינן דמיעוטי בשיעורא אע"ג דריבויא בשיעורא אין איסור צ"ל דסובר כסברת התוס' דמדרבנן אסור גבי שבת ולא גבי יום טוב ע"ש בתוס' ור"נ שם. והנה ק"ל על הר"נ דסובר דריבויא בשיעורא הוא איסור דאורייתא. אם כן ז"פ לכ"ע אם אמדוהו לחולה שצריך בשר ויהיה די לו בכך וכך אם נשחט לו עוף או בהמה קטנה. (והי' ג"כ די לו) בודאי אסור לשחוט לו בהמה גדולה דהוי ריבוי בשיעור' כמו שלשה בעוקץ א' דהוי חד מלאכה אך ריבוי אוכל דאסור ה"נ. והנה בחולין די"ב אמרינן דרב דימי אמר הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא והמבשל לחולה בשבת אסור לבריא והטעם דמבשל חיישינן שמא ירבה בשבילו אבל שוחט דכזית בשר צריך שחיטה אם כן ל"ש ריבוי וכ"פ הר"מ ושו"ע סי' שי"ח. והנה לדעת הרשב"א דסובר הריבוי בשיעור אינו אלא דרבנן והחשש במבשל דחיישינן שמא ירבה בשבילו לאחר שיתן הקדרה על האש דהוא איסור סקילה אבל קודם נתינה על האש דאסור מדרבנן לא גזרו חכמינו זכרונם לברכה אם כן ניחא דמבשל שייך גזרה זו אבל שוחט ל"ש גזרה דאפילו אם ירבה דהיינו ישחוט בהמה גדולה הרבה יותר מהנצרך לחולה מכל מקום האיסור שחיטה הוא נדחה מפני החולה ורק הריבוי בשיעור והוא רק איסור דרבנן ול"ג כסברת הרשב"א. אבל לפ"ד הר"נ דריבוי בשיעורא הוא איסור תורה אם כן למה השוחט לחולה בשבת מותר לבריא יגזור דלמא ירבה בשבילו דהיינו שישחוט בהמה גדולה והוי ריבוי בשיעורא והוא איסור תורה. ואפ"ל דר"נ סובר דוקא במבשל גזרינן שמא ירבה אחר נתינת הקדרה על האש דהוי איסור סקילה. אבל שוחט דל"ה איסור סקילה רק איסור דאורייתא לא גזרינן. ומכל מקום צ"ע כיון דהוא איסור תורה אמאי ל"ג ועסי' שי"ח ואין כאן מקומו.