מנחת חינוך · סימן ל״ב, פ״א

לז) המבעיר לשון הר"ם פי"ב המבעיר כ"ש חייב והוא שצריך לאפר אבל דרך השחתה פטור מפני שהוא מקלקל והמבעיר גדישו של חבירו וכו' דהוא מתקן אצל יצרו. והנה דעת הר"מ אף שהקלקול יתר על התיקון שאין האפר חשוב נגד קלקול החפצים מכל מקום חייב וי"ח בזה עבכ"מ בשם הרמ"ך דבעינן שהתיקון יהי' יותר והדברים ארוכים בסוגיא אין כאן מקומו להאריך והרב המגיד מביא בשם ההשגות (ובר"מ שלנו אינו נדפס השגה זו) דאם הבעיר תחת תבשיל חייב משום מבשל ג"כ וכ' דהאמת כ"ה וכ"כ הר"מ אך משום מבשל צריך שיעור גרוגרת מביצה קלה וכבר כתבתי דאשגרת לישנא הוא מ"ש מביצה קלה כי מבשל הוא כגרוגרת עיין לעיל וז"פ. כ' עוד הר"מ המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדת מבעיר וכתב הרב המגיד ובהשגות ולמה לא משום מבשל וכו' ומ"ש לחייבו משום מבשל אינו נ"ל שכ"ד שהוא עצמו נעשה אור ושורף אינו ראוי לומר מבשל אלא מבעיר וכו' ע"כ ובאמת פ"ט כ' הר"מ המתיך וכו' או המחמם וכו' עד שתעשה כמו גחלת ה"ז תולדת מבשל מחייב הר"מ בעצמו משום מבשל ועלח"מ שעמד בזה ועיין מגן אברהם סי' שי"ח שעמד ג"כ בזה על הה"מ. אך מ"ש דדברי הר"מ סתרי אין סתירה דכ"פ כתבנו דהר"מ מביא בכ"א מלאכה שלו אף שחייב עוד על מלאכה לא כ' שחייב שתים. אך ד' הרב המגיד צ"ע דגם הר"מ מודה לזה והלחם משנה כ' דהה"מ הבין בדברי הראב"ד שחייב משום מבשל לחוד ע"ש וגם גמ' מפורשת בשבת וביבמות ומ"ל לבשל סממנים או לבשל פתילה אם כן ה"ל מבשל וקצ"ע על הר"מ דכ' כאן ברזל ובודאי כל מתכות הדין כן כמש"ל בפ"ט לענין מבשל ה"ה לענין מבעיר דאין חילוק כנ"פ: