מנחת חינוך · סימן ל״ב, מ״ט

ומבואר בשבת דע"ה ע"ב שוחט משום מאי מחייב ר"א משום צובע ומסקינן אף משום צובע א"ר אימא מילתא דלא ליתי דרא בתראי וליחכי צובע במאי ניחא לי' ניחא ליה דליתווס בה"ש דמא כי היכי דליחזי אינשי וליתי ליזבני והנה למה ליחכי אף דלא ניחא לי' והו"ל משאצל"ג הא ר"י סובר משאצל"ג חייב וגם רב סובר כן עבהה"מ פ"א כיון דס"ל דבר שא"מ חייב ה"ה משאצל"ג וכי מאן דסבר כר"ש ולא כר"י ליחכי' עליו ובכמה ענינים ידוע דר"י סובר משאצל"ג חייב ור"ש פוטר ולמה ליחכי' דרא בתראי אמאן דסובר כר"י. ומצאתי בס' אור יקרות פ' לך מקשה קושיא זו. ובס' ח"א כתב דהחוכא הוא שאין דרך צביעה בכך ע"כ אמר כי היכי וכו' ועבהה"מ פי"א כ' דהר"מ לא פסק כרב ואינו מוכרח אף דכתב דשוחט וכו' נוטל נשמה מכל מקום אפשר משום צובע ג"כ ודרכו של הר"מ שלא להביא רק מה שעוסק בה. אך מכל מקום נראה דאינו פוסק כן דהו"ל להביא כאן החילוק בין שוחט למכור או לעצמו והנה אף דהלכה כרב לגבי שמואל פוסק דלא כרב ועיין בח"א דה"ל דבר שאינו מתקיים וצ"ע כמש"ל ואפ"ל דאין צביעה באוכלים ע' בטור סי' ש"ך וב"י בשם הרבה ראשונים. וע"ז דאין צביעה באוכלין מביא הד"מ ראיה ברורה מנותנין ביצה במסננת של חרדל אף על פי שעושה מראה ע"ש דעת הר"מ ג"כ כ"ה. וכ' עוד הר"מ העושה עין הצבע ה"ז תולדת צובע וחייב כגון שנתן קנקנתום וכו'. והנה מ"ש הרב המגיד דרבינו מפרש הסוגיא בשבת גבי מאן תנא דנתינת מים לדיו היינו משום צובע הסוגיא אינו עולה בזה כמ"ש הרב המגיד עצמו דהוא דחוק והסוגיא שם מיירי מלש אך בדינו של רבינו הסכים הרב המגיד לדבריו והראב"ד אינו סובר כן עבמ"מ. והשיעור של עושה עין הצבע כ' הר"מ כדי לצבוע בו חוט ארוך ד"ט וע' פרק ח"י גבי הוצאה דאם מוציא סממנים שרוים כדי לצבוע דוגמא לאירא והוא שיעור קטן מאוד והמוציא סממני' שאינם שרוים כדי לכבס בהם בגד קטן כסבכה והיינו שאין אדם טורח לשרות כדי דוגמא ולכאורה כאן כיון דטרח אפשר בשיעור קטן יתחייב וצ"ע ואי"ה יבואר עוד: