מנחת חינוך · סימן ל״ב, כ״ה

והנה אפשר יש בחולב וסוחט עוד אב א' היינו משום בורר ועשו"ע סי' ש"ך והיינו להניח דלאכול מיד ל"ש בורר ויבואר לקמן במלאכת בורר בס"ד. והנה בשוחט חייב להר"מ שני חטאות משום נט"נ כמ"ש ומשום מפרק אף שא"צ לדם מכל מקום הר"מ ס"ל דהא דבעינן שיהא צריך לדם כדי שלא יהי' מקלקל ע"כ בחובל באדם מחייב אף על פי שא"צ לדם כיון דמתקן אצל יצרו אם כן בשחיטה דמתקן הוא וה"ר דחייב משום שבת מחמת נט"נ וקי"ל דכל המקלקלין פטורין ע"כ שחיטה לאו מקלקל הוא כמבואר כ"פ א"צ להאריך אם כן חייב משום מפרק ג"כ אף דא"צ לדם ועפ"י ביצה סוגיא דמתוך הק' מאי מקשה הש"ס דאמר לך מני ב"ש דאי כב"ה למה חייב בשוחט עולת נדבה הא מתוך שהותרה לצורך והק' הוא ז"ל הא בשחיטה עובר משום שני איסורים משום מפרק להר"מ ומשום נט"נ ובחולין ל"ש מפרק כי א"צ לדם ובקדשים הוא צריך לדם לזרוק אם כן מלאכת מפרק לא הותרה לצורך כי א"ח משום מפרק כלל אך להר"מ דס"ל כר"י משאצל"ג חייב אם כן אף בא"צ לדם חייב רק פטור משום מקלקל אם כן השחיטה דאינו מקלקל שפיר חייב בחולין אף דא"צ לדם רק מאי מק' הש"ס דלמא ס"ל כב"ה ואליבא דר"ש אם כן בעינן צריך לדם מחמת שיהא צריך לגופה ע"ש שהאריך אך קשה על הר"מ למה כ' פ"ד מה' שגגות השוחט חטאת העוף בחוץ בשבת לע"ז חייב ג' חטאות ולמה לא כ' ד' חטאות דהא משום שבת עצמה חייב ב' חטאות משום נט"נ ומשום מפרק אף שא"צ לדם הא מתקן אצל ב"נ כמבואר בש"ס דפסחים ועל הברייתא עצמה ל"ק דאפשר הברייתא אתיא כר"ש ובא"צ לדם פטור אף דמתקן מכל מקום ה"ל משאצל"ג אבל הר"מ דפוסק כר"י דמשאצל"ג חייב קשיא ותי' התוס' בסוגיא דרבוצה על דלא חשיב ביוה"כ לא יגהה מזור לזה ע"ש ותבין וא"צ להאריך וע' פתיחה לפמ"ג הקשה הא בשוחט לע"ז לדעתו של שוחט לדם הוא צריך למה לא יתחייב ד"ח ע"ש ואפ"ל דהר"מ מלתא פסיקתא נקט דהשוחט חטאת כו' על כל פנים ג"ח חייב ורבותא הוא אף בשחיטה יבשתה דלא יצא דם על כל פנים פחות מג"ח א"ח או דיצא פחות מגרוגרת ובאמת אם יצא כגרוגרת חייב ד"ח ואין להאריך. והנה במפרק אין חילוק בין בע"ח או לא כמו דישה בתבואה או דריכת זיתים וענבים ולפי זה המולח בשר חי בשבת להוציא דמו חייב משום מפרק אם צריך לדם או להר"מ בכ"ע כי הוא מתקן לאכול הבשר ובפרט להר"מ דס"ל בהמ"א דדם האברים שלא פירש אסור אם כן ודאי הו"ל מתקן ועפמ"ג בפתיחה הק' קושיא עצומה על הר"מ מפראד"מ דאמרינן שם כל שלא שהה ל' באדם הוי ס' נפל ומקשה הש"ס ממהל היכי מהלינין ומתרץ דנמהלי' ממ"נ אי חי הוא ש"ד ואי נפל מחתך בשר בעלמא ופירש"י דה"ל כמחתך בשר שחוטה ולהר"מ קשה הא הו"ל מפרק ושייך אפילו בשחוט אם כן הדק"ל ממהל כו' ע"ש: