מנחת חינוך · סימן ל״ב, כ״א

ה) הדש שם דע"ג הדש והמנפץ והמנפט כולם מלאכה א' הם ופירש"י המנפץ פשתן בגבעולין והמנפט צ"ג וכו' להכי קרי ניפוט דילי' תולדה דדש ולא קרי לי' תולדת מנפץ דצמר ע"כ וצ"ל דמנפץ הצמר אינו בענין זה כלל והר"מ פ"ט כ' המנפץ את הצמר ואת הפשתן חייב משום מנפץ אך כאן נ' דמנפץ מגבעולין לא הוי מנפץ כלל רק דש ועיין בס' ח"א כ' דחייב כאן משום מנפץ ג"כ וברש"י כאן לא משמע כן וכבר כתבתי דבמידי דבעינן שיעור ח"ש אסור מן התורה כ"ה הסכמות אחרונים דלא כח"צ ואם עשה ח"ש בשחרית וח"ש בה"ע חייב ואם צריך שיהי' ח"ש הראשון קיים בשעה שעושה ח"ש השני' עפמ"ג בפתיחה הכוללת מסתפק בזה אם שוה להוצאה בזה ואני מסופק כאן במעמר דר"מ שדיבק חצי גרוגרת דבילה ואח"ז הפריד אותם וחזר ודיבקם אם חייב כיון דעימר כגרוגרת והו"ל כמו אכילה דאם אכל ח"ז והקיא וחזר ואכל חייב כידוע או אפשר שם על כל פנים הנאת גרון איכא בכזית עיין ר"מ פק"ז מהמ"א אבל גבי שיעורי שבת דהתורה אמרה שיעור דזה הוי דבר חשוב אם כן כיון דאינו כגרוגרת ל"ש חיוב אף דכפל הח"ש שני פעמים וצ"ע וכצד הזה נ"ב דא"ח בכה"ג דכופל ח"ש דא"ד לאכילה דהתם איכא הנאת גרון ע' חולין ספגה"ג ור"מ פט"ו מהמ"א כתב הר"ם הדש כגרוגרת ואין דישה אלא בגדולי קרקע והנה השיעור כגרוגרת ככל שיעורי שבת לאכילה וסתמא לאכילה כמ"ש הר"מ לעיל גבי קוצר ע' בהה"מ ויבואר בסמוך בס"ד. ומאי זה דש לא פי' הר"מ ועיקר שם דש הוא בתבואה ומנפץ ונפט ג"כ דש דכולה מלאכה א' הם כמש"ל וראיתי בערוך ערך דש כ' פי' המפרק מן האוכל פסולת שהיא מחוברת לו ומכין אותו לזרי' או שהוא מפרק מן האוכל דבר שהוא מחובר והכין אותו לאכילה אם כן התולש חיטים וכדומה מן השבלים אף שהשבלים נתלשו מכל מקום הגרעינין מחוברים בשבולת כידוע התולש מהן בדרך דישה חייב משום דש שמפרק האוכל מהפסולת המחובר לו ונראה דאף שהגרעינין עדיין מונחים בלבוש כידוע מחיטין וכדומה מכל מקום כיון דמפרק מפסולת המחובר היינו מן השבולת הוי דש ובגמרא כאן דע"ג ע"ב אר"פ האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים משום תולש ומשום מפרק ר"א אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך ופירש"י דאין כו' ע"י זריקה אלא ביד או בכלי נראה דאם הי' ביד או בכלי שפיר חייב משום מפרק כיון דפירק מן הפסולת המחובר דהיינו הענפים והר"נ הקשה ע"ז למה לא נקט בוצר ואורה וכדומה אלא דוקא בתמרים חייב תרתי שהן באילן כעין אשכול וכשהאשכול יתלש מעל האילן חייב משום תולש וכשנחבט בקרקע ונפרקים התמרים מן האשכול חייב משום מפרק עכ"ל ואיני מבין אם נתלש האשכול ואח"כ נתפרקו התמרים חייב לדבריו משום מפרק ולמה אם מוציא מן המחובר עדיין והוא תולש התמרה בעצמה מן האשכול דנתפרקו התמרים מן האשכול למה לא יתחייב ולמה יגרע מחובר מתלוש בודאי אם קוצר כל האשכול ועדיין מחוברים אין זה מפרק אבל כשתולש מן האשכול דמפריד מן האשכול למה יגרע מחובר מתלוש ולשון הגמרא או דשדא כו' ואתר תמרי היינו התמרים בלחוד ורש"י פי' דמפרק התמרים מן המכבדות על כל פנים למה א"ח וד' הר"ן אינם מובנים והתוס' שם מביאין בשם רש"י מפרק דמפרק האילן ממשאו וא"נ לר"י וברש"י דידן לא מוזכר בלשון זה וכתבו בשם רבינו שמואל שיש על התמרים קליפה עליונה וכשהוא מכה בתמרים מפרק את הקליפה מן התמרים והוי כמו דש שמפרק התבואה מן השבולת ואי ששם התמרים מכוסה בקליפה והמפרק מן הקליפה דה"ל מפרק מה ענין למפרק תבואה משבולת דשם הוא מחובר לפסולת ואפילו מפרק עם הלבוש מן השבולת ה"ל דש ואין דמיון זל"ז וע' פ"ק דסוכה מכבדות ובהם תמרים פירש"י מכבדות ענפים וכאן פירש"י שמפרק תבואה מן השבלים ואף זה מפרק תמרים מן המכבדות והיינו דומיא דתבואה דשם עוקר מהשבולת וכאן מן הענף שוים הם אבל ד' ר"ש איני מבין וקצ"ע שרש"י פי' כאן מפרק תולדה דדש שמפרק וכו' ולמה הוי תולדה הלא בענין א' הם ולמה לא נקרא אב כמו לעיל הזורע והנוטע מלאכה א' הם עיין ר"מ פ"ז דהם אבות ולא תולדות.