מנחת חינוך · סימן שי״ג, ד׳

ומ"ש הרהמ"ח שאכל מאוכלים הראויים כו' מבואר בש"ס ור"מ דאם אכל אוכלים שאינם ראויים או שתה משקים שא"ר פטור ובטואו"ח מביא בשם ראבי"ה דאף מותר לכתחלה ובש"א מפלפל בזה ואם אכל אוכלים הראויין רק אכל שלא כדרך אכילה כגוונא דמבואר בר"מ פי"ד מהמ"א דין י"א ע' בש"א דעתו דביה"כ כיון דלא כתיב אכילה חייב אף שלכד"א וכבר פלפלו האחרונים בזה ואין להאריך במה שהאריכו המחברים. ומבואר בש"ס ור"מ דאפילו אכל מעט מעט מצטרף בכא"פ וכן בכל איסורים שבתורה כמבואר בכריתות דף י"ג והלכה כחכמים והיא הלכה פסוקה ומובא בש"ס הרבה פעמים אין מספר וכ"פ הר"מ כאן ופי"ד מהמ"א לענין שאר איסורים. ואני בעניי צריך אני להתלמד בד"ז כי מבואר בש"ס דעירובין דפרס היינו ד' ביצים או ג' ביצים וכבר נחלקו הראשונים בזה ואין כאן מקומו. והנה לא נתבאר דזה ידוע דאין כל טבעי אנשים שוים יש ממהר באכילתו ויש מאחר אם כן ידוע דרך משל אצל א' שוהה אכילת פרס היינו ג' או ד' ביצים רביעית שעה ובא' יותר ובא' פחות היאך משערינן אם משערין לפי טבעו מי שטבעו לאכול הפרס ברביעית שעה כזית שלו או ככותבת מצרף ברבע שעה ואם שהה יותר פטור ובמי שטבעו לאכול בחצי שעה מצטרף וחייב אם אכל השיעור בחצי שעה ובמי שטבעו לאכול הפרס בחצי רבע שעה א"ח אלא אם אוכל בזמן כזה וביותר אינו מצטרף הכלל כ"א בדידי' משערינן א"ד משערינן הכל באדם בינוני ואין חילוק בין אנשים כלל רק השיעור בזמן אכילת אדם בינוני פרס כשיעור הזה מצרף ולא יותר אף שהוא דרכו לאכול ביותר או בפחות. ולכאורה נראה דמשערינן באדם בינוני דאי משערינן לפי מה שהוא אדם ה"ל למחשביה במשנה דכלים גבי יש שאמרו לפי מה שהוא אדם כו' וחשיב מלא לוגמיו ג"כ ה"ל לחשוב זה ג"כ וע' עירובין דף פ"ב משמע ג"כ כן. וכ"נ להדיא בסוכה דף מ"ב ע"ב קטן שיכול לאכול כזית מרחיקין כו' אר"ח והוא שיכול לאכול בכא"פ ושם א"א להיות לשער בקטן כי הוא א"י לאכול אלא כזית (ובאמת אפשר ליישב זה עפ"י הגרסות דאם דוקא דגן או לא ואין כאן מקומו) וכפירש"י שם בהדיא ד"ה והוא כו' פרס לבינוני כו' אם כן בכ"מ משערינן בבינוני אך קשה כיון דמשערינן כל השיעורים בבינוני אם כן השיעור ידוע ולמה לא ביארו הפוסקים שנדע כמה זמן הוא כמו שביארו מלא לוגמיו בינוני הוא פחות מרביעית ועוד ענינים בש"ס וכעת אנחנו לא נדע איזה שיעור יש וצ"ע שלא ביארו זה: