והיוצא מזה לענין דינא נראה לשיטת הר"מ גבי פירות האילן דלא כתב שום שיעור אימת שהל"ח מתיר נרא' כמו השיעור למעשרות בהבאת שליש דאז מיקרי פרי אף על גב דכתבתי לעיל דשם הטעם דכתיב זרעך היינו דבר שזורעין ומצמיח אבל בעלמא קודם שהביא שליש גם כן נקרא פרי מכל מקום מוכרח לומר כן כיון דלא הודיענו שיעור אחר ולשיטת רש"י הנצה והחנטה דפירי בודאי שריא אך הנצה דעלין הוי ספק זה באילן (אבל החנטה אפילו דעלין שרי לשיטת רש"י) אבל בחמשת מיני תבואה לרש"י הוי השרשה דלא מיירי כלל מתבואה ובמשנה מבואר דהשרשה מתיר אם כן מתיר בין לעומר ובין להשל"ח. מכל מקום אפשר לומר דזה לא פליג רש"י דגם בתבואה הנצה וחנטה דפירי מתיר כיון דהשרשה מתיר ולא יחלוק במציאות בזה על הר"מ אך בהנצה וחנטה דעלין גבי תבואה אין העומר מתיר ולוקין וגם למקדש אינו מתיר קודם לשתי הלחם כי אין זה בגדר האבעיא ובמשנה מבואר דוקא השרשה ודעת הר"מ בתבואה אם הי' הנצה וחנטה בפרי בודאי עדיף מהשרשה אך אם הי' הנצה וחנטה בעלין זה הוי ספק ואם כן אם הי' הנצה קודם לעומר אין לוקין אם אכל אחר העומר והוי ספק דלמא כהשרשה וכן לענין מנחות דאם הי' הנצה קודם לעומר וקודם לשתי הלחם ג"כ לא השרישה ג"כ הוי ספק ולא יביא מנחות לאחר שתי הלחם מתבואה זו ומכל מקום אם הביא נהי דהוי ספק חדש גמור אף להדיוט מכל מקום הורצה כי מספק אין אנו יכולין לפסול העבודה כמו שכתבתי כנ"ל בס"ד ואי"ה אשנה פ"ז. והנה הא דאסור להקריב חדש במקדש קודם לשתי הלחם עיין בספר ט"א בר"ה שמסתפק אי לא הקריבו השתי לחם בעצרת אי היום מתיר כמו חדש להדיוט דאי לא הקריבו העומר יום הנף מתיר ה"נ. א"ד דשם איכא תרי קראי עד יום הביאכם כו' ועד עצם היום הזה. אבל כאן אפשר דאין היום מתיר ואם לא הביאו שתי לחם אסור בשנה זו להקריב מנחות ואין היום מתיר וע"ש שמביא ראי' דאי אמרינן דאין היום מתיר מהא דשבועות דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה בדף ע"ו שם והיאך הי' משכחת לה חינוך דהא חינוך הבית בימי שלמה היה בסוכות ומי התיר המנחה דקודם לזה בגבעון דהי' במה לא הביאו שתי הלחם ע"ש כמו שהקשו התוס' בשבועות שם למ"ד דאין מנחה בבמה ע"ש. ולא הי' צריך להקשות דוקא מן הקידוש דהיאך נתקדש בל"ז קשה דהיאך מסוכות ועד עצרת לא הקריבו כלל נסכים בבהמ"ק בימי שלמה ולא שייך התירוץ שכת' היכי דלא אפשר שאני כמ"ש התוס' דזה שייך לענין דנתקדש העזרה אבל היאך יעלה על הדעת דזמן ארוך כזה לא הקריבו נסכים במקדש אע"כ דהיום היה מתיר ואם כן הוא מתיר בכל שנה. ולפמ"ש לעיל אין כאן ראיה דאפילו את"ל דאין היום מתיר מכל מקום היו מביאין נסכים וגם הי' להם שירי המנחה לקדש מח"ל דתבואות ח"ל ל"מ למ"ד דאין חדש נוהג בח"ל אינו נוהג לענין בהמ"ק ומותר להקריב מנחות ונסכים בבהמ"ק כי הם באים מח"ל כסברת ר"י בר"י דאי נוהג בח"ל מביאין ואף לשיטת הר"מ מכל מקום מצד הסברא נ"ל דבח"ל אינו נוהג דין זה כמ"ש לעיל אך הש"א שם בלאו הכי דחה ראיה זו וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן ש״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
