מנחת חינוך · סימן ש״ג, א׳

שלא לאכול לחם מתבואה חדשה כו'. עיין במנחות פ' ר"י ובר"מ פ"י מהמ"א ודעת הרי"ף והר"מ והרהמ"ח דחדש נוהג בח"ל ויש הרבה שיטות דאינו נוהג בח"ל עיין בקדושין ל"ז ובאחרונים באריכות ואי חדש נוהג בשל עכו"ם ואי"ה כשיגמור עלי אכתוב בזה קונטרס מיוחד. וגם פירות א"י שיצאו לח"ל או פירות ח"ל שנכנסו לארץ להשיטות דבפירות ח"ל אינו נוהג חדש מה דינם אי כדין חלה והבאתי לעיל ע' באחרונים שהביאו (ירושלים) כמה ענינים בזה ואין הס' בידי. ועיין ביו"ד סי' רצ"ד ובאו"ח סי' תפ"ט ופ"י בק"א לקדושין. והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' הקרבת העומר מתיר את החדש מיד בירושלים ומקומות הרחוקים היו מותרים בחצות שאין ב"ד מתעצלים יותר כמבואר במשנה ובר"מ ובהרהמ"ח. ועיין בפי' המשנה להר"מ ומובא גם בתי"ט וז"ל ולכן צריכים אנשים שמור חצות יום ירושלים לא חצות אותן המקומות לפי שאפשר שיהי' מוקדם או מאוחר וזה ידוע מחכמת ארך הארצות כמפורסם אצל בעלי תכונה עכ"ל ולכאורה צ"ע מאי מקשה הגמרא דמחצות יום ולהלן תשתרי דאין בית דין מתעצלין וכו' והא חדש לכל מסור אם כן יאכלו בחצות אותן המקומות ובאמת יהיה מוקדם לחצות שבירושלים ע"כ תיקן שיהא כל היום אסור כי הוא גזרה קרובה כי רוב עולם אין בקיאין בחכמת התכונה וצ"ל דקושית הש"ס למה עשה תקנה כללית על כל פנים בירושלים ובמקומות הסמוכים שידע ריב"ז דחצות שלהם שוים עם חצות ירושלי' לא הי' לו לגזור אלא עד חצות וק"ל. ובזה"ז שאין עומר הוא פלוגתא במנחות יש סוברים דמד"ת האיר המזרח ביום ט"ז מתיר רק מתקנת ריב"ז אסור כ"ה ור"י סובר דמה"ת אסור כ"ה ובמסקנא דרבינא דהוא בתרא סובר כן ע"כ פסקו הרי"ף והר"מ והרהמ"ח דמה"ת אסו' כל היו' ע"ש. והנה במשנה מבואר דבזמן העומר העומר מתיר ובגמרא סברי רב ושמואל בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר ובזמן שאין בית המקדש קיים האיר המזרח מתיר. מ"ט דתרי קראי כתיבי עד יום הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה הא כיצד בזמן שאין בהמ"ק קיים עד עצם וכו' ובזמן המקדש עד הביאכם כו' ראינו דאף דגזירת הכתוב דהאיר המזרח מתיר מכל מקום אם יש עומר ממשיך איסורו יותר וא"כ לפ"ז אפ"ל לדידן דבזמן שאין המקדש קיים דאסור כל יום הנף ותחלת ליל י"ז מתיר ובזמן המקדש היה מותר ביום הנף עצמו אפ"ל דגזירת הכתוב דוקא בזמן שאין מקדש תחלת י"ז מתיר אבל בזמן המקדש תלוי דוקא בעומר ואם לא הביאו עומר אפשר דאסורה התבואה כל השנה עד שיביאו עומר הבא דגזירת הכתוב כ"ה דבזמן המקדש אין חדש ניתר רק בביאת העומר ואין תלוי ביום כלל וכן לרו"ש בזמן שאין מקדש האיר המזרח מתיר ובזמן שיש עומר אין תלוי ביום כלל רק בהבאת העומר ואסור כל השנה ולא מצאתי כעת גילוי לזה מהש"ס דאם בזמן הבית נתעצלו או שגגו ולא הקריבו עומר דיהי' החדש ניתר כמו בזה"ז אדרבא מת"כ שהבאתי לעיל דמבואר דאין כופין את הצבור להביא עומר דכתיב לרצונכם וכ' בשם הזית רענן הטעם כיון דבא להתיר חדש לא יתרשלו מלהביא כמו חייבי חטאות כיון דלכפרה אינו מתעצל. ולכאורה אין הדמיון עולה כי זה העומר בא להתיר חדש שעה או שתי שעות קודם הלילה ותיכף בלילה מותר אם כן אין דבר הכרח כ"כ אלא אם נאמר בלא יביאו עומר יהי' איסור חדש נמשך כל השנה ניחא דודאי לא יתרשלו כדי להתיר להם התבואה כל השנה. והנה במס' ר"ה דף ז' ע"ב מקשה הש"ס אמאי לא חשיב במשנה ר"ה מה דמבואר בברייתא דט"ז בניסן ר"ה לעומר וא"ו סיון ר"ה לשתי הלחם לרבא נתני ששה לר"נ נתני חמשה אר"פ כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא אבל הללו לא חיילים מאורתא כו' רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קחשיב מידי דלא תליא במעשה מידי דתליא במעשה לא קחשיב ופירש"י דאין החדש במדינה ניתר ולא החדש במקדש אלא במעשה דהיינו הקרבת עומר ושהל"ח. ובתוס' הקשו למ"ד במנחות דאף בזמן המקדש האיר המזרח מתיר חדש אם כן לא תליא במעשה ותירצו מכל מקום עד הביאכם למצוה ע"ש. וק"ל אמאי הוי תליא במעשה הא אפילו בלא עומר על כל פנים בתחלת ליל י"ז מותר חדש אם כן ליתני במתני' לרבא י"ז בניסן ר"ה לחדש ולא שייכי שני התירוצים דזה חל מאורתא וגם בלא מעשה אבל אם נאמר דבזמן העומר אסור בלא הבאה אם כן ניחא אף בזמן שאין בהמ"ק קיים היום מתיר מכל מקום בזמן המקדש אין היום מתיר כלל רק העומר וזה לא חל מאורתא וגם תלוי במעשה אבל אי אמרינן דתמיד היום מתיר אם כן ליתני י"ז בניסן דהוא ר"ה לקדש מאורתא ובלא מעשה אם כן מוכח לכאורה כמ"ש דבלא העומר בזמן העומר אינו ניתר כלל. אך זה יש לדחות דלא תני לי' ליל י"ז דלא פסיקא לי' דעכ"פ בזמן העומר והביאו העומר ניתר החדש ביום ט"ז אם כן י"ז אינו ר"ה תמיד רק פעמים ט"ז ולא רצה לשנויי דא' משני ימים הללו ר"ה לעולם כי ר"ה דט"ז הוא ע"י מעשה ולא חל מאורתא ולא רצה לחשוב שם זה. שוב ראיתי בטורי אבן פלפל בזה וע"ש שהקשה למה לא חשיב הא לאחר חורבן בודאי ליל י"ז מתיר והוא ר"ה בלא מעשה ולא נוכל לומר כיון דבזמן המקדש העומר מתיר בט"ז ע"כ לא קחשיב הא בזמן המקדש ג"כ נ"מ אם לא הביאו העומר מותר בליל י"ז ותי' כיון דהוא ע"י סיבה לא חשיב ע"ש באורך. על כל פנים למדנו מדבריו דגם בזמן המקדש אם לא נקרב העומר מותר החדש כמו בזה"ז בתחלת ליל י"ז ע"ש עוד פלפול. ולענין שתי הלחם מסופק אם יום עצרת מתיר החדש במקדש אם לא הביאו שתי הלחם ואי"ה לקמן יתבאר בזה. ולענין עומר כיון שיש שני פסוקים עד הביאכם כו' ועד עצם היום ע"כ שניהם מתירים. ומכל מקום לדידי צ"ע דאפשר באנוסים הוי כמו בזה"ז דג"כ אנוסים אנחנו ואין ביכלתינו להקריב העומר אבל בזמן הבית אם הזידו או נתעצלו אפ"ל דכן הוא גזירת הכתוב דאם ביכלתינו להקריב האיסור חדש נמשך עד הקרבה וכעת לא מצאתי ראיה ברורה לזה וצ"ע: