מנחת חינוך · סימן ש״א, א׳

שלא נעשה מלאכה כו' ואולם ראוי לבאר כו'. דברים אלו מבוארים בר"מ פ"ה מהקה"ח שהל"מ בזמן שבטל הב"ד הסמוכין מא"י שקובעין על פי החשבון שאנו מחשבין היום ומאימתי נחשוב בחשבון הזה מסוף חכמי הגמרא כו' אבל בימי חכמי המשנה וכן בימי חכמי הגמרא עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל הם סומכים ומה שיש לפלפל בזה אין כאן מקומו ועיין בס' המצות להר"מ והרמב"ן האריכו בזה ומקומו במצות קה"ח. והנה דברי הרהמ"ח כאן בקיצור ומגומגמין קצת. והנה מבואר שם בר"מ שאף בזמן הראיה כ"מ שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אף שהיו מגיעין שלוחי ניסן כי בניסן הולכין יותר ובתשרי הוא י"ט ויה"כ שאין השלוחין הולכים מכל מקום היו עושין שני י"ט גזירה ניסן אטו תשרי כמבואר בש"ס דר"ה ואין חילוק בין א"י ובין ח"ל ע"ש בהי"א שכתב בזה"ל נמצא עיקר ד"ז ע"ד זה כ"מ שיש בינו ובין ירושלים מהלך יותר על עשרה ימים גמורים עושים ב' ימים כמנהגם מקדם שאין שלוחי תשרי מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות כו' ובהלכה ט' כתב אין עשיית י"ט א' תלוי בקריבת המקום שאפילו במקום קרוב לירושלים חמשה ימים אין אומרים שהמקום ההוא יעשו י"ט א' כי מי יאמר לנו שהשלוחים הלכו לשם אפשר שלא היה שם ישראל או שעת חירום כו' ואח"ז כ' ואלו הי' תלוי בקריבת המקום לא הי' כל ארץ מצרים עושין אלא יום א' שהרי אפשר לשלוחי תשרי להגיע לשם שאין ממצרים לירושלים אלא מהלך שמנה ימים כו' ואח"ז כתב דעיקר הדבר אם הוא רחוק יותר מעשרה ימים עושין בכ"מ שני ימים אפילו בא"י ואם פחות מזה רואין אם היה המקום הזה מא"י שהי' בה ישראל בעת בית שני כגון אושא ושפרעם כו' עושין יום א' בלבד כו' ואם הוא מסוריא או מח"ל כגון מצרים ועמון ומואב כו' עושין כמנהגם אם יום א' יום א' ואם ב' ימים ב' ימים כמנהג אבותיהם ואח"כ כתב אם היה קרוב לירושלים והיא ח"ל ואין שם מנהג עושין כרוב העולם שני ימים ע"ש כל הפרק ותראה שאינו תלוי בארץ או בח"ל אלא קירוב המקום ואם ידוע שהי' שם אז ישראל בעיירות כו'. אם כן דברי הרהמ"ח שכתב אבל הקרובים וכ"ש הדרים בארץ כו'. נראה מדבריו דכל א"י עושים יום א' ובאמת אינו כן וגם לא ביאר כמה שיעור רחוק מירושלים כמו שביאר הר"מ דיותר מעשרה ימים במקום שלא היו יכולים שלוחי תשרי להגיע וקיצר בדבר ועיין בר"מ ולא ביאר ג"כ בח"ל עצמו מקומות יש שאין עושין אלא יום א' וער"מ ותראה הכל כש"ע. ומבואר בר"מ כאן ומוכח מן הש"ס כ"פ דכ"ז שהיו מקדשין בא"י עפ"י הראי' הרחוקים במקום שאין שלוחים מגיעים לשם היו מחויבים לעשות מספק גמור שני י"ט ואף שהיה בעיר בקיאין בסוד העיבור מכל מקום הכל תלוי בב"ד של א"י אף דעפ"י החשבון הי' נראה הלבנה ביום ל' מכל מקום אם לא באו עדים היו עושין הב"ד יום ל"א כמבואר הכל בפ"א מה' הנ"ל באר היטב. והנה שיטת הש"ס בביצה דף ד' ע"ב לא זכיתי להבין שם מבואר פלוגתא בשני י"ט של גליות אם ביצה נולדה בראשון אם מותרת בשני רב אמר נולדה בזה מותרת בזה ור"א אמר נולדה בזה אסורה בזה ופירש"י של גליות היינו הרחוקים מב"ד שאין השלוחים מגיעין כו' לימא סבר ר"א קדושה א' היא ופירש"י דחכמים קבעו לבני הגולה לעשותם לדורות מחמת ס' זה והטילום עליהם להיות כחומר יום ארוך ור"א מבדיל מי"ט לחברי' פירש"י ומברך המבדיל בין קודש לחול דקסבר דקיימא לן בקביעי דירחא ומשום מנהג אבותינו שלא ידעו כו' אנחנו עושים אותה ומתרץ ר"א ספוקי מספקא לי'. והנה לד' הר"מ ודאי אין לו פירוש כלל דלשיטתי' עד אביי ורבא ובימי רב אשי היו עוד מקדשין עפ"י הראיה כמשי"ת לקמן בעזה"י. אם כן ל"מ בימי רב אלא אפילו בימי רב אסי דהי' תלמיד ר"י כמבואר בר"מ בהקדמה לס' היד והי' קדים טובא לאביי ורבא אם כן אמאי סובר נולדה בזה אסורה בזה כי אז הי"ט עושין מחמת ספק ולא היה גזרת חכמינו זכרונם לברכה כלל כי ל"ל לגזור במקומות הרחוקים דבלאו הכי הוי ספיקא דאורייתא והיו עושין אז ב' ימים ואפילו א"נ דחז"ל גזרו על מקומות הרחוקים להיות קדושה ודאית כמו שמצינו בכ"מ ובשבת גבי דמאי וי"ט ב' כמבואר לקמן מכל מקום אמאי הי' ר"א מבדיל מי"ט לחבירו כיון דעשה י"ט בשני בודאי הי' דר במקום שלא היו השלוחים מגיעין אם כן שני הימים היו שוים והיה בספק ואמאי הי' מבדיל ורש"י בעצמו פירש קסבר דבקיאין ומאי מועיל בקיאות דהי' תלוי בב"ד של א"י ואפילו אי נימא דלא כהר"מ רק בימיהם ג"כ בטל הקביעות והיו סומכין על החשבון מהילל ב"ב של רבינו הקדוש כמבואר לקמן בד' הרהמ"ח דהפלוגתא דביצה מיירי האידנא דבקיאין בקביעות רק עושים מחמת מנהג אם כן צ"ל דהפלוגתא דרב סובר דהוא רק מחמת מנהג ור"א סובר דהיא תקחז"ל על הרחוקים לעשות כמו שעשו בזמן הראי' ע"כ מקשה הש"ס שפיר והא ר"א בעצמו סובר דאינו אלא מנהג על כל פנים תיכף שבטל הקביעות נשאר המנהג כי גם ר"א הי' עושה י"ט שני רק הי' מבדיל כי ס"ל דקיימא לן אם כן מאי קאמר ר"ז כותיה דר"א מסתברא דנולדה בזה אסורה בזה דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא ועבדינן תרי יומי ומאי קשה הא גם בימי ר"א ידעינן בקביעא דירחא ומכל מקום אפשר שהוא רק מחמת מנהג ור"א ספוקי מספקא לי' על כל פנים בודאי עושין שני ימים ומאי ראיה לחזק להא דר"א דלמא כרב והיא רק מחמת [מנהג] אבותינו ועשאום מאליהם כפירש"י ור"א היה מסופק בזה אם עושין מחמת תקנה או מחמת מנהג והכל היו עושין י"ט ב' לאחר שבטל הקביעות. אם כן מאי ראי' מביא ר"ז דהם קדושה א' ואח"ז אמר אביי כותי' דרב מסתברא דתנן בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותיים התקינו שיהיו השלוחים יוצאים ואילו בטלו הכותיים עבדינן חד יומא והיכי דהשלוחין מגיעין עבדינן חד יומא ומה זה ראיה לרב דודאי במקומות שהשלוחין מגיעין עושים יום א' ועליהם לא היה תקנה כלל או כ"ז שהיו משיאין כו' שהיו כ"ע יודעין וגם ר"א מודה דבא"י דבמקום שהיו השלוחין מגיעין לא היו עושים אלא יום א' רק כל עיקר הפלוגתא ברחוקים רב סובר דהוא מנהג ור"א ספוקי מספקא ליה דאפשר הוא חוק חכמינו זכרונם לברכה על בני הגולה הרחוקים אם כן מאי זה ראי' לרבנן. ועוד ק"ל כ"פ שביאר הר"מ דבעת שהי' ב"ד בא"י כל המקומות הרחוקים היו עושים י"ט שני מספק גמור אך עתה שבטל הקביעות ויש בידינו מסורת הל"מ לחשוב לפי החשבון אבל בזמן שיש ב"ד בא"י הכל תלוי בב"ד אם כן אמאי הוצרכו לשלוח מתם הזהרו במנהג אבותיכם שמא יחזור הדבר לקלקולא זימנין דגזרו המלכות כו' ופירש רש"י וישכחו סוד העיבור. ולפי זה חשש זה נוהג בא"י גם במקום שעושים יום א' וצ"ל שלא רצו לחדש מנהג רק שיעמדו במנהגם מחמת האי חששא למה תלו הדבר בקלקול נימא אדרבא ויתלה בתיקון במהרה יבנה בהמ"ק ויחזור הב"ד למקומו ויקדשו עפ"י הראיה ומחויבים הרחוקים לעשו' שני ימים מספק תורה והם יטעו בזה ויחשבו בסדר העיבור ויעשו רק יום א' ויאמרו אשתקד עשינו רק יום א' ועתה ג"כ ובאמת אשתקד הי' הדבר תלוי בחשבון אשר בידינו ועתה תלוי הדבר בקביעת ב"ד וצריכים לעשות שני ימים שמא עיברו ב"ד את החודש וכה"ג אמרינן לקמן גבי ביצה וביום הנף אמרי' יבנה בהמ"ק כו' אם כן ה"נ ולמה תלו הדבר בגזרת המלכות דשייך בכ"מ אבל החשש דמהרה יבנה כו' מטעם זה מוטל רק על הרחוקים אבל הקרובים אז יעשו ג"כ א' כי ישלחו שלוחים להודיע להם ע"כ דברים הללו כעת לא זכיתי להבינם.