מנחת חינוך · סימן ג׳, ה׳

ע"כ לבי אומר בטח דסברת המרדכי דוקא שבאו שניהם עי"ת אבל אם בא אחד קודם חבירו אפילו אם הנתבטל בא קודם כיון דלא באו עי"ת בטל דכ"ה גזירת הכתוב גבי רוב. ולהסביר קצת הטעם נראה עפ"ד הנוב"י בתשובה שם דלכאורה ד' המרדכי חוק בלי טעם והסביר הנב"י דעיקר הילפותא דאזלינן ב"ר הוא מאחרי רבים להטות אם כן בעינן דומיא דסנהדרין שלא יהי' מעורב בתחלה ע"ש. אם כן בסנהדרין דהמיעוט בטל ברוב וכי יש חילוק בין אם הרוב אמרו דעתם בתחלה דהיינו המבטל או שהמיעוט אמרו דעתם והרוב המבטלים אח"כ ודאי אין חילוק ובכ"ע אזלינן ב"ר אך שיאמרו כולם בב"א לא משכחת לה וה"נ באו"ה אין חילוק רק בבאו לעולם עי"ת ואין סתירה להר"מ מש"ס דנדרים שם כנ"ב. ובזה תראה דהרב הגאון בעל ח"ד סי' ק"ו הביא ק' המרדכי והעתיק תירוצו כיון שאינו ניכר ההיתר קודם ל"ב ומפלפל בזה ובאמת במרדכי שם מבואר לשונו כמו שהעתקתי אם כן אף אם ההיתר א"נ רק האיסור ניכר בטל ובזה נדחו דבריו שם והדברים שכתבתי כנים ואמיתיים ב"ה ועיין תוס' ב"ק ס"ט כתבו דמה שגדל מדרבנן ל"ב דהוי דשיל"מ כהמרדכי וע' סוגיא דביצה דבהמה של שני שותפים דינקי תחומין וכו' מה בין זה למוקצה וביו"ד סי' י"ד ובט"ז ובש"ך ומ"א סי' שי"ח ומ"ל וכו"פ: