מנחת חינוך · סימן ג׳, ד׳

אך לפי סברת אחרונים שהסבירו דעת המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דא"ב משום דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אין כח בהיתר לבטל ועמ"ל פ"א מה' משכב ומושב ובאחרונים שחילקו בין דין הנ"ל להמבואר ברמ"א יו"ד סי' ק"ב דגיגית יין הענבים הנוטפים בשבת בטלים ול"ה דשיל"מ כיון דהאיסור א"נ בפ"ע בטל וכ' האחרונים דביין ההיתר עמד בפ"ע והאיסור בא בתערובות אם כן אדרבה חשוב ההיתר מאוד ואפילו דשיל"מ בטל אבל אם ההיתר לא עמד שום פעם בפ"ע ובא עי"ת כהאי דהמרדכי אין ההיתר חשוב ואינו מבטל אף איסור שאל"מ אם כן כאן דהתוס' של גיד הוי היתר הבא בתערובות והאיסור עמד בפ"ע ודאי אין ההיתר מבטל את האיסור דמה אם באו שניהם כא' עי"ת א"מ מכ"ש היכי דהאיסור עמד בפ"ע דיפה כחו וההיתר בא עי"ת ודאי אינו מבטל האיסור ודוק. אך כ"ז כתבתי לשיטת האחרונים הנ"ל עיין בנוב"י ת' סי' נ"ד נ"ה ובמשנ"ח ובחוות דעת סי' ק"ו לענין אפשר לסוחטו דאם הי' המבטל בפ"ע א"ב האיסור בו. ובאמת תמוהין הדברים מאוד מסוגיא דנדרים דנ"ח ונ"ט יעו"ש דגדולי היתר מבטלים האיסור ופלא איך אשתמיט לרבינו משלם כל הסוגיא וחס לומר כן על אחרון מכ"ש על הראשונים ע' מנחות דס"ט והמעיין במרדכי עצמו יראה שהקשה מתחלה מש"ז ומיבמה שרקקה. [ומק' המרדכי נראה דלא ס"ל כהמ"כ שהבאתי לעיל דאין היתר בטל באיסור דהרי כאן הרוק הו"ל המצוה וה"ל נגד הדם כמו היתר באיסור ומכל מקום הקשה דליבטל נראה דגם היתר בטל ועיין בנדרים דנ"ט בר"ן שם בסוגיא הנ"ל] ותי' דתחלת ביאתו עי"ת א"ב ואח"ז הקשה מפ' המפלת שליא בבית הבית טמא ויש וולד ור"ש מטהר דנימוק הוולד עד שלא יצא ופרש"י דנעשה דם ונתבטל בדם הלידה וכן מסקינן שם טעמא דר"ש דהטומאה של הוולד בטל ברוב דם הלידה והלא הוי תחלת ביאתו לעולם עי"ת ותירץ וז"ל דהתם נמי הוולד הי' נכר קודם שנימוח עכ"ל ומאי תירץ כיון דדם לידה היינו המבטל בא עם התערובות ובהי' המתבטל קודם גרע כיון שלא הי' המבטל בפ"ע ולומר דבבטן שייך ג"כ תערובות על כל פנים מה מתרץ על דבר הנתבטל העיקר הו"ל לתרץ דהדבר המבטל היה בפ"ע ואפשר כוונתו כיון דהי' הוולד קיים ואז דם הלידה הי' קודם היינו ההיתר הי' בפ"ע בבטן ואח"כ נימוק הוולד אבל מכל מקום היאך יפרנס הסוגיא בנדרים שם דמבואר אף דהמבטל לא הי' בפ"ע אדרבה הנתבטל הי' בפ"ע מכל מקום בטל.