הפר והאיל והכבשים כו' כלומר מנחת הסולת כו'. דברי הרהמ"ח תמוה מאוד מ"ש כו' ומביא הפלוגתא דמנחות דמ"ה ע"ב ע"ש כל הסוגיא שם מיירי לענין כבשי עצרת דהיינו השני כבשים שהם שלמים אם מעכבים את הלחם דהיינו שתי הלחם או אם שני הלחם מעכבים כבשי עצרת דהיינו שני הכבשים אבל מנחת הסולת אין ענין לשם כלל ע"ש בסוגיא ודין זה דנסכים אין מעכבין את הזבח הוא דין בפני עצמו ומבואר בר"מ פ"ב מהלכות מעה"ק ממנחות דט"ו ע"ש בכ"מ אבל מעכבין את הלחם וכל המשנה איירי לענין שתי הלחם בעצרת ע"ש, הכלל ד' הרהמ"ח לא זכיתי להבין והם תמוהי' וצ"ע ולענין אי מוספי החג מעכבין זא"ז יבואר בעזה"י במקומו:
מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.