מנחת חינוך · סימן רצ״ח, י׳

ודין זימון כו' לכם ולא לעכו"ם. כ"ה ג"כ דעת הר"מ פ"א מה' יום טוב הי"ג ויש חולקים בענין זה ופסקו דלכלבים שרי. וז"ל הר"מ בהט"ו המבשל ביום טוב לעכו"ם או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאלו באו לו אורחים הי' אותו התבשיל ראוי להם כו' והיינו משום הואיל ומיירי באוכל הראוי לאדם אבל אם אין ראוי לאדם נראה מדברי הר"מ שלוקה ובלחם משנה שם כתב אף דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (היינו כדברי המ"מ דהר"מ אית לי' בכל המלאכות מתוך) מכל מקום לכם ולא לעכו"ם אהדרי' לאיסורא קמא ולוקין ולא כסברת התוספו' בסוגיא שם דלא אהדרי' לא"ק רק ה"ל לאו מכלל עשה ואין לוקין ועיין בפר"ד דרך מצותיך עמד בזה על הר"מ ונראה מדברי הרהמ"ח מדסיים והעושה מלאכה לוקין נראה דגם ע"ז לוקין כהר"מ והנה הרהמ"ח אינו מביא הדרוש דלכם ולא לגבוה דנו"נ אין קרבים ביום טוב דמבואר שם בסוגיא דביצה ובסוגיא דבש"א אין מביאין עולות כו' והר"מ כאן הל' יום טוב אינו מביא דין זה דנו"נ אין קרבים ביום טוב אך בהל' חגיגה פ"א ה"ח וה"י מביא זה דאין מקריבין בי"ט נו"נ אך לא כ' דלוקין אם עבר והקריב כמו כאן דאהדרי' לא"ק ואפשר דפשוט הוא וסמך אמ"ש כאן כיון דלאו אוכל נפש והואיל ל"ש ע"כ לקי. ומכל מקום צ"ע אמאי לא כתב הדין בפירוש. ולכאורה נראה דגם בנו"נ אם עבר והקריב שייך הדין דפטור מחמת הואיל, דהואיל ואי בעי מיתשל עליו וה"ל חולין וחזי לי' עיין בפסחים סוגיא דכיצד מפרישין כו' אם כן יהי' פטור על השחיטה. אך לכאורה אם יתשל ה"ל חולין בעזרה אם כן אסור באכילה והוי שלא לצורך יו"ט. אך באמת לפי שיטת התוספות חולין דאחרישה לא לחייב מלקות הואיל וחזי לדם צפור אף דיהי' עובר בעשה מכל מקום בלאו לא יעבור אם כן שייך הואיל כיון דע"י הואיל יפטור ממלקות אף דעבד איסורא מכל מקום פטור ממלקות מטעם הואיל והד' עתיקים אין כאן מקומו. אם כן אפילו למ"ד חשנב"ע מן התורה מכל מקום אין לוקין כיון דבא מכלל עשה עיין ר"מ פ"ב מהלכות שחיטה ובכ"מ ובלחם משנה שם אם כן שייך הואיל ובפרט אי נימא חשנב"ע הוי רק איסורא דרבנן ע"ש בכ"מ ולחם משנה דלא ברירא להו בדברי הר"מ איך דעתו דאפשר הוי רק דרבנן ע"ש ואם כן בודאי שייך הואיל כמבואר ברש"י פסחים מ"ז ע"ב ד"ה כלאחר יד כו' על ידי שינוי דשבות בעלמא הוא וכיון דמדאורייתא שרי פקע להו מלקות עכ"ל. מבואר להדיא דהמלקות נפקעין אף דע"י הואיל ישאר איסור דרבנן אם כן (למה) [לא] ילקה על השחיטה של נו"נ רק בדבר דליתא בשאלה. אבל עולות כמבואר בברייתא דשוחט עולות נדבה דאיתא בשאלה למה ילקה אף אם לא נימא מתוך מכל מקום הואיל אמרינן לכ"ע כמבואר בתוס' פסחים בסוגיא שם וכן כאן מדברי הר"מ עיין באריכות. אך אם חשב"ע דאורייתא ל"ש לומר כן דאף אם רוצה לאכלו נראה דלא הוי או"נ רק דהוי צורך קצת ע' תוס' גבי מבשל גיד בחלב אך באיסור דרבנן אפ"ל דהוי או"נ. ומצאתי לפמ"ג בפתיחה נסתפק בזה במבשל בשר עוף בחלב בי"ט אי הוי או"נ. ואם אמרינן הואיל ומקלעי וכתב דל"ש הואיל כיון דהוי איסורא. ואפ"ל לדעתי כיון דלרוב ראשונים מותר להאכיל בידים איסור דרבנן לקטנים ע' לעיל ובסוגיא דמופלא סל"א ומ"ל פי"ז מהמ"א אם כן אפשר אמרינן הואיל ומקלעי קטנים הואיל דהיתר גמור הוא אח"ז מצאתי קושיא זו בט"א לחגיגה שם בפיסקא עולות נו"נ הקשה קושיא זאת אמאי נו"נ אין קרבים ביום טוב נימא הואיל אי בעי מתשל עליו אי אמרינן חשב"ע ל"ד והניח בקושיא וכתב שהאריך בזה במס' ביצה ולא זכינו לחידושיו על ביצה ע"ש בדף ז' ע"ב. וא"א לומר דמיירי בסמוך לחשכה דהרי איכא פלוגתא אם זרק הדם ודם נפסל בתחלת שקיעה לשיטת התוס' במנחות ואכתי איכא זמן רב עד הלילה ע"ש. ואפשר דע"כ הר"מ סותם הדבר וכתב דאין קרבים ביום טוב ולא כ' דלוקין מטעם הואיל ומתשל עלה רק בקרבנות דל"ש הואיל לוקין וצ"ע. ואפ"ל דזה כוונת הש"ס דתני תנא קמי דר"י בר אבדימי השוחט עו"נ ביום טוב לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש הוא דל"א מתוך דאי ב"ה הא ס"ל מתוך ובתוס' הקשו דהו"ל לומר ר"ע הוא דל"ל מתוך בפסחים וי"ל דה"ק דלב"ש הברייתא ניחא בלא שום קושיא דאי אליבא דר"ע מכל מקום קשה נהי דל"ל מתוך מכל מקום אמאי לקי נימא הואיל ובעי מתשל ולדחוקי דחולין בעזרה דאורייתא או סמוך לחשכה הוא דחוק ע"כ מוקמי כב"ש וניחא מאוד דמתוך ל"ל דלא ס"ל מתוך וגם הואיל ובעי מתשל ל"ל לב"ש דב"ש ס"ל אין שאלה להקדש כמבואר בנזיר ובכ"מ בש"ס אם כן לב"ש ניחא הברייתא אלא לב"ה נימא מתוך נהי דאפשר דל"ל הואיל כר"ח מכל מקום מתוך ס"ל כאן במשנה מפורש ע"כ כב"ה ודאי לא אתי וכב"ש אתי בכל אופן דל"ל מתוך וגם הואיל כזה ל"ל לב"ש אבל אי כר"ע לא אלים הקושיא כולי האי דלר"ע נמי צ"ל או דל"ל הואיל כר"ח או מחמת חשב"ע ע"כ נקט ריב"א בפשיטות דלב"ש בודאי ניחא הברייתא ולב"ה לא אתיא הברייתא בשום אופן כנ"ל. אך הדברים ארוכים ועמוקים עיין בספרן של צדיקים דבש מצאת כו'.