מנחת חינוך · סימן רצ״ו, ט״ז

ואני מסופק אם רשאים להרוג הרודף אחר ס' נפש כגון אסופי שנמצא והוא מחצה על מחצה דודאי ההורגו אינו נהרג עליו אם רשאים אנחנו להרוג הרודף אחריו להרגו. ונ"ל פשוט דמבואר ביומא דר' ישמעאל יליף דפ"נ דוחה שבת מבא במחתרת מה זה שספק בא על ממון וס' נפשות ורציחה גורם לשכינה שתסתלק מישראל ניתן להצילו בנפשו ק"ו כו' אם כן רואים אנו דאפילו ס' רודף מותר להורגו אם כן ה"נ. ואף דלמסקנא דחי לה דשאני מחתרת דחזקה כו' ואשכחן ודאי ספק מנלן אם כן נראה דהתירה התורה להורגו דוקא בודאי ז"א דבאמת דלא מוכח מכאן ספק אבל לפי המסקנא דשמואל יליף מוחי בהם דאף ס' פ"נ דוחה שבת אם כן כיון דחזינן אף דש"ד אינו נדחה אף מפני ודאי פ"נ מכל מקום ברודף דניתן להצילו מפני פ"נ חזינן דהתירה התורה ש"ד מפני פ"נ היכי דהוי פושע כגון רודף וא"כ רציחה כזו התירה התורה מפני פ"נ כמו שאר עבירות ואם כן אפילו ספק פ"נ כיון דהוא פושע גילתה התורה דש"ד כי האי נדחה אם כן שוב אין חילוק בין ודאי פ"נ או ספק פ"נ ובהא לא פליג על ר"י דלר"י ס' פ"נ דוחה רציחה גבי רודף ה"ה לדידן אך מקרא דר"י לא מוכח ספק ומוכח מקרא דוחי בהם כיון דחזינן דהתורה התירה רציחה כזה מפני פ"נ ה"ל כשאר מצות ואם כן נדחה נמי רציחה כי האי מפני פ"נ הנ"ל כשאר מצות ואפילו מפני ספק פ"נ כנ"ל בעזהשי"ת. ולפי זה אף ברוב עכו"ם כיון דמפקחין עליו את הגל דאין הולכין בפ"נ אחה"ר אם כן הרודף אחריו ניתן להצב"נ כיון דחזינן דעבירה דרציחה נדחית גבי רודף מפני פ"נ הו"ל כשאר עבירות דנדחין מפני פ"נ דנדחין אפילו במקום רוב כי אין הולכין בפ"נ אחר הרוב אם כן אפילו במקום רוב ניתן להצב"נ. וכ"ז נראה דוקא ברודף אחר חבירו להורגו כיון דהוי כמו שאר עבירות הדר הו"ל בכלל וחי בהם אפילו בספק ובמקום רוב אבל ברודף אחר ס' ערוה דהתירה התורה ומצוה איכא להרוג הרודף דזה אינו מחמת פ"נ רק גזירת הכתוב גבי עריות אם כן דוקא בודאי ערוה אבל בספק ערוה בודאי אסור להרגו כי ס' נפשות להקל וזה אינו בכלל פ"נ להצלת נפשות רק גזרת מלך הוא אם כן הרודף אחר ס' ערוה בודאי ס' לחומרא ואסור להרוג אותו והוא חילוק פשוט למבין. ולפמ"ש כיון דהתורה התירה דמו של רודף מפני פ"נ אם כן הדר ה"ל בכלל וחי בהם אפילו על ס' פ"נ למה לי היקש' דהוקש לנערה המאורסה דניתן להצב"נ וע"ש בתוס' שהקשו הא מוכח ממחתרת ותירצו דמשם ה"א רשות והיקישא אצטריך דהוי מצוה. ולפמ"ש כיון דהתורה התירה אם כן הו"ל בכלל וחי בהם אם כן ממילא ה"ל מצוה ז"א דגם מוחי בהם כיון דהתורה התירה לעבור על המצוה מפני פ"נ ממילא כיון דהוי היתר אם כן ממילא הוי מצוה להציל נפש מישראל מלא תעמוד כו' אם כן גם דהתו"ס צ"ע ל"ל היקישא כיון דהתורה התירה דמו של רודף מפני פ"נ ממילא מחויב והו"ל מצוה עיין ר"מ שעובר על כמה לאוין ע"ש עכצ"ל דרציחה חמורה ולא הוי ידעינן דהוי מצוה אם כן מוחי בהם ג"כ לא הוי ידעינן אם הוא מצוה ע"כ צריך היקישא וצ"ע כעת. והנה בש"ס מבואר דמי שהעלה לבו טינא אפילו על פנויה והוא מסוכן מכל מקום אין מורין לו לעמוד ולדבר עמה אחורי הגדר ומסקנא שם שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות והרי"ף והרא"ש הביאו זה וגם הר"מ פסק כן והרהמ"ח כאן אינו מביא זה. ותמהני על בעלי הש"ע המחבר והרמ"א שלא הביאו דין זה. ובב"י הביאו וגם הטור השמיטו מכל מקום כיון דהרי"ף והר"מ והרא"ש מסכימים לדעת א' ולא ראיתי לבעלי התוספות שיחלקו בזה צ"ע שהשמיטוהו בעלי הש"ע. ובג' עבירות אלו אם עבר ולא נהרג כיון דאין עליו שום עונש והו"ל כמו שעבר על לאו דאין לוקין דכשר לעדות מן התורה כמבואר בח"מ סי' ל"ד ועיין בתשובת נו"ב קמא סי' ע"ב דמדברי הרשב"א משמע דהוי רשע והוא הביא ראיות דאינו רשע וכתב דהרשב"א לדעת השיטה דחייב בעונש כתב כן והגאון הספרדי בסי' ע"ד הקשה עליו מסוגיא דכ"י הוא זה אבל אנוסים כו' דטעמא דר"מ דעדים שאמרו להם חתמו שקר יהרגו כו' ע"כ לא מצי משוי נפשי' רשע חזינן דמקרי רשע ע"ש ובאמת יש לחלק נהי דלענין עדות בודאי לא נקרא רשע לפסול לעדות אבל מכל מקום לענין זה אינו נאמן על עצמו שעשה שלא כתורה ושייך אין אדם מע"ר ועיין בס' א"ז שם הביא בשם הרמב"ן והרא"ש אף דר"מ מודה ג"כ דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ מכל מקום מדת חסידות הוא ליהרג ואין אדם מע"ר אפילו בכה"ג ורבא דחה כיון דמורין לכתחלה ע"ש מכ"ש בעבר ולא נהרג במקום שהדין דיהרג נהי דלא הוי רשע לענין עדות מכל מקום בודאי אין אדם מע"ר כיון דמ"מ לא עשה כתורה ובחנם עשה שם הגאון נוב"י פלוגתא בין הרשב"א להרא"ש והריב"ש ולדעתי כולם סוברים כהרשב"א בזה דאין אמע"ר בכה"ג אף דלא הוי פסולים לעדות ע"ש ואין כאן מקומו. עוד כתב הר"מ והרהמ"ח דאם עבר עבירה שאין תאוה בה אבל בפעולתו מתכוין להכעיס זה ג"כ מחלל ש"ש וילקה והנה תי' וילקה ליתא בר"מ וג"כ מבואר שם בשינוי לשון קצת דאם עבר בשאט נפש להכעיס ה"ז חילל את ה' ולפ"ד הרהמ"ח אם עבר עבירה כזו חוץ מה שמחויב מלקות מחמת העבירה מחמת לאו המיוחד לוקין ג"כ מן השם הזה וגם אם עבר עבירה שאין בה להכעיס כגון שנל"ע וכדומה מכל מקום לוקין מלאו הזה ובאמת ראה זה דבר חדש הוא ולפי דבריו לוקין בשבועות שוא שני מלקיות מחמת הלאו המיוחד ולאו זה הכולל וצ"ע כעת השי"ת יעזרני לשנות פ"ז. ומ"ש בחלק הפרט שיעשה איש מפורסם עיין ר"מ וכ"מ וקונטרס תוספות יוה"כ ובר"מ מסיים מי שנושא ונותן באמונה ומוכתר בתפילין עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר השי"ת ברחמיו ישים חלקנו עמהם אמן: