והנה מבואר שם דמותר ליטול כרבלתו של תרנגול ומסתרס מאיליו ואין חולק ע"ז. והר"מ והרהמ"ח השמיטו זה ובהגהת ש"ע מביאו. וע"ל מ"ש דהמסרס את הנקבה פטור אבל אסור כ' הרב המגיד דיצא לו מת"כ דאמר ר' יהודה אין הנקיבות בסירוס וכן מבואר בשבת עכ"ל. וראיתי בסמ"ג חלק לאוין מצוה כ"ב מביא גם כן דברי הר"מ דהמסרס את הנקבה פטור וכתב אף על פי שמבואר בת"כ מנין שאף הנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם היינו לאיסור הקרבה מרבינן אותה כמ"ש בסוף המקרא לא תקריבו ולא לאיסור סירוס עכ"ל. ולכאורה דבריו סותרים את ד' הה"מ. ועיינתי בת"כ פרשת אמור פ"ז ברייתא י"ב מבואר שם בזה"ל. מנין שהנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם ר"י אומר אין הנקבות בסירוס וכתב בספר קרבן אהרן דר"י ס"ל דמרבה נקבות רק לענין איסור הקרבה ולא לענין איסור סירוס ואם כן היא פלוגתא דתנאי ומיושבים דברי הסמ"ג דמקשה להר"מ מדברי ת"ק אף דר"י חולק מכל מקום כיון דת"ק הוא סתם וה"ל רבים ואין הלכה כר' יהודה. ועיין במס' פרה פ"ט מ"ה בתי"ט שם ע"כ מתרץ דלאו לענין סירוס פליגי. ויצא זה להר"מ משבת דסתם גמרא סברי בפשיטות דבאשה ל"ש סירוס ומותרת לשתות אף דבזכר עובר בלאו הזה כמ"ש לעיל ולהה"מ אין צריך לדחוק בברייתא דת"כ וסובר דפליגי לענין סירוס. אך דהר"מ פסק כר"י כיון דגמרא דידן סובר בפשיטות כר"י ע"כ הלכה כמותו וכ"ז ראיה למ"ש דאין חילוק בין סירוס באברים או לשתות כוס עיקרין דאי יש לחלק לא הוי ראיה מש"ס דילן. וראיתי בספר נתיבות לשבת כתב דטעמא דר"י דאין הנקבות בסירוס כיון דקרא איירי במומין לגבוה וקי"ל דאינו פוסל אלא מום שבגלוי ובאשה הוי מום שבסתר ואינו פוסל אפילו לגבוה אם כן לא קאי ע"ז ג"כ ובארצכם לא תעשו עכ"ל. והנה בס' ק"א מבואר להדיא דר"י פוסל לגבוה אך מהק"א אין קושיא. אמנם מסמ"ג דמבואר שם דת"ק אוסר לגבוה עכצ"ל דגם בנקבות יש בסירוס מומין שבגלוי. ועיין במשנה בכורות ל"ט נפגמה הערוה של נקבה הוי מום ואפשר דבדרך זה מסרסין אותה או דגזירת הכתוב דמום מחמת סירוס אוסר בכ"ע ולא הי' ספר הסמ"ג והק"א ת"י. גם ראיתי שכ' שם הא דהר"מ פוסק דאסור לסרס את הנקבות הוא מחמת חבלה ואפילו חובל בעצמו אסור. אם כן אין איסור אלא באדם. ובאמת בר"מ מבואר בזה"ל המסרס את הנקבות בין באדם בין בשאר מינים פטור וע"ז כתב הרב המגיד מדכתב הר"מ פטור נראה דאסור אם כן מבואר דאף נקבות של כל בע"ח אף דל"ש איסור חבלה אסור ע"ש. ועי' תוס' בכורות ל"ט ע"ב ד"ה כולן בגיד כת' שם דלראב"י דס"ל מעוך מיירי בגיד אבל לענין קרבן אינו פוסל כ' ומיהו סיפא דקרא דבארצכם לא תעשו מיירי אפילו בביצים בכ"מ שמסתרס דאפילו על ידי כוס עיקרין אסרינן פ' ש"ש. וגבי מום הוא דלא חשוב מום שבגלוי כו' עכ"ל. נראה דפשוט הוא אצלם אף דלענין קרבן אינו פוסל מכל מקום לענין סירוס אסור וסיפא ובארצכם לא קאי ארישא דאל"ה מי הכריחם לזה דלמא ראב"י סובר דאין סירוס בביצים כיון דלענין קרבן אינו פסול. אע"כ דאין זה תלוי בזה והביאו ראי' ברורה לזה משבת דעל שתיית כוס עיקרין מקשה הש"ס ומי שרי והתניא כו' ובארצכם לא תעשו עי"ש ואי תלוי בפסול קרבן אם כן דוקא ומעוך זה אסור אבל כוס עיקרין דאינו פוסל לקרבן אם כן לא קאי ע"ז ובארצכם לא תעשו אע"כ קים להו לחז"ל דבארצכם לא תעשו קאי על סירוס אף במקום דאינו פוסל לקרבן עי"ש ותבין:
מנחת חינוך · סימן רצ״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
