מנחת חינוך · סימן רצ״א, ד׳

ונוהגת כו'. ולא כתב הרהמ"ח דנוהגת בכל באי עולם דסובר כדעת הר"מ והרבה ראשונים דאין בן נח מוזהר על הסירוס ועיין בש"ע הובא דעת הסמ"ג וגם דעת ראב"ד והג"א דסברי דב"נ מוזהרים על הסירוס דעיין בשאלתות דר' אחאי ובס' שאילת שלום דגם דעת הגאון כר' חידקא דב"נ מוזהר על הסירוס וע"ש מה שפלפל. והנה מבואר בסנהדרין דר' חידקא יליף לה דב"נ מוזהרים מפסוק ואתם פרו ורבו שרצו בארץ כו'. נראה אף דאינם מוזהרים על פ"ו מוזהרים מזה הפסוק על סירוס. ולכאורה מנא ידעינן דמוזהר על כל בע"ח דלמא דוקא על אדם מוזהר דהקרא קאי על ב"א וצ"ע. וגם אפשר דנפיק מקרא זה אפשר דאף ע"י משקה מוזהר וגם אפשר לומר דאף בנקבה מוזהר כי ליכא מיעוט אף בהשקאת כוס כיון דלישראל מותר מי איכא מידי אם כן גם לו מותר אך דלפי שיטת קצת ראשונים דל"ל סברא זו אפשר אין ה"נ. ולסרס במעשה לאשה כיון דלישראל אסור כמ"ש הר"מ אם כן ב"נ מוזהר דל"ש מי איכא מידי כיון דאסור בלאו הכי והדברים עתיקין א"צ לבאר רק ראשי דברים ותבין. וגם נ"ל כיון דלשיטה זו נתרבו מפסוק זה אם כן דוקא בראוי להוליד אבל במסורס כבר אין איסור כי דוקא בישראל חידשה תורה לאסור מסרס אחר מסרס אבל לא לב"נ כיון דבלאו הכי אין ראוי להוליד. ועיין ב"ש ס"ק ז' שהביא שם בין אי איסור אמירה לעכו"ם מטעם שבות. ובין אי אמרינן דבלאו ל"ש אמירה לעכו"ם מכל מקום אסור בכל גווני מחמת דמוזהרים על הסירוס לשיטה זו עי"ש. ולדידי נ"מ גדולה אם הוא מסורס אי פסקינן דאסור מטעם שבות אסור לומר לעכו"ם ואי מחמת סירוס בודאי אינו מוזהר ע"ז כנ"ל ברור. שוב בא לידי ספר נתיבות לשבת וראיתי שהעיר בכמה הערות שכתבנו וכתב דלב"נ אף כל בע"ח אסור מתיבת בארץ וגם השקאה אף בלא מעשה אסור עי"ש. ולענין דם מותר לאכול מחמת לאו כל שתיעבתי לך אין כאן מקומו. ולענין לפ"ע ושליחות עיין באה"ע. ומ"ש הרהמ"ח בשורש המצוה אינו דהא מכוון לסרוס אשה ולהשקותה שרי. אך כבר התנצל הרהמ"ח כ"פ כי הטעם אינו ברור לפי האמת. והנה אפילו בדרך המותר מכל מקום במי שמצווה על פו"ר יש עוד נוסף מחמת ביטול מצות עשה או לערב כו' ולענין רפואה עי"ש בסוגיא: