מנחת חינוך · סימן רצ״א, ב׳

עוד כתב הר"מ בהי"ב והרהמ"ח כאן הרי שכפה את האדם ושיסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כ"ש או שהושיבו במים או בשלג עד שבטל ממנו איברי תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו וראוי להכותו מכות מרדות. והנה גבי משקה כוס של עיקרין כתב המשקה לאדם או לשאר מינים אסור ואין לוקין וכאן גבי גרמא כתב הרי שכפה את האדם כו' ולא כתב או שאר מינים ובאמת לגבי סירוס אין חילוק בין אדם או שאר מינים כמבואר. וגוף הדין צ"ע דאוסר גרמא בסירוס הלא מבואר בשבת גבי מחיקת השם דכתיב לא תעשו עשי' הוא דאסור גרמא שרי וכ"פ הר"מ פ"ו מהיסה"ת וכן גבי שבת פסק הר"מ בהלכות שבת דגרם כיבוי שרי דכתיב לא תעשו כמבואר שם בגמרא ה"נ דכתיב ובארצכם לא תעשו דמיני' יליף הלאו אם כן נראה דוקא עשייה אסור אבל גרמא שרי אם כן מנליה להר"מ והרהמ"ח ובאה"ע סי' ה' שנמשכו אחריו דגבי סירוס יהיה אסור גרמא כיון דכתיב לשון עשיה. ואפשר שמטעם זה אסר הר"מ דוקא באדם דאסור מטעם מזיק וחובל וזה ודאי אסור בגרמא וחייב בד"ש אבל שאר בריות דאין האיסור אלא מחמת סירוס ל"ש למיסר גרמא. אך אם הוא מטעם היזק אין שייך כאן וכבר מבואר כ"פ בר"מ ה' נ"מ וחובל ומזיק דאף גרמא אסור. ונראה מכאן דאוסר מטעם סירוס ומכל מקום מחלק בין אדם לשאר מינים ובכ"מ לא כתב מקור לדין זה. וע"ש בהגה"ה שכתב דיצא לו מסנהדרין שיסה בו וכו' פטור מדיני אדם וחייב בד"ש ע"ש בדע"ז. ובאמת שם מיירי לענין רציחה דודאי אסור גרמא. אבל כאן דכתיב לא תעשו למה יתחייב גרמא כמו מחיקת השם דשרי וכמו כיבוי ואין ראיה משם לענין סירוס ואם יש איזה ראיה לענין איסור סירוס אם כן אין חילוק בין אדם לשאר מינים ובודאי יצא להר"מ מאיזה מקום דגם בסירוס אסור גרמא ודוקא באדם ואנחנו לא נדע. ע"כ יפה כת' הכסף משנה דלא מצא מקור לזה ואין ראיה מסנהדרין כמ"ש. והנה נ"פ דהמסרס חבירו וחתך א' מהאברים חוץ מה שחייב משום סירוס עוד חייב משום חובל בחבירו ועפ"י סברא בודאי יש בחבורה כזה ש"פ וחייב לשלם מטעם חובל כמו כל חובל בחבירו דהתורה ריבתה לתשלומין ואין לוקין אם כן כאן אין לוקין אף על הלאו דסירוס כי התשלומין פוטר בחובל אף דיש עוד לאו נוסף כמבואר בר"מ פ"ד מה' חובל ומזיק ה"ט ואם יצוייר שאין בחבלה זאת ש"פ אם כן לוקין שנים משום חובל משום לאו דלא יוסיף ומשום לאו דסירוס. אך בשאר מינים אף אם מסרס של חבירו דהוי מזיק אם כן המלקות פוטר את התשלומין וז"פ וגם ז"פ דאם מסרס א"ע בודאי ג"כ לוקין. אך אם א' סירס את חבירו אף דבניקף מצינו הניקף חייב אם מסייע כמבואר בר"מ פ"ב מהלכות עכו"ם כאן לא מצינו זה דהנסרס יהי' עובר בלאו והוי כמו שבת אם מסייע עיין ט"ז יו"ד סי' קצ"ח ובנה"כ שם. ועיין ברש"י מכות דף כ' ד"ה דאמר לך מני לפי' הראשון דשמעינן לקרא לא תניחו לכם להקיף וכו' אם כן כאן אין חייב הנסרס. אבל לפי' השני כיון דכתיב בלשון רבים גם הניקף בכלל. אם כן כאן דכתיב בלשון רבים אפשר דגם הנסרס בכלל. אך כיון דאינו מבואר בשום מקום לא נוכל לחייבו ובודאי יש איזה סברא לחלק: