מנחת חינוך · סימן רצ״א, א׳

שלא לסרס א' מכל המינים כו'. עיין ר"מ פט"ז מהא"ב ומקור דינים אלו בת"כ ובשבת דף ק' ובאה"ע סי' ה' ועיין בת"כ דמרבינן אדם אף שידענו בהמה חי' ועוף צריך ריבוי לאדם ועיין בשבת שם בתוס' ועיין בחגיגה גבי שאלו את בן זומא. והנה אינו מבואר בת"כ אי מרבינן נמי לאיסור זה דגים או חיות שבים ובב"ק דנ"ה אף דמרבינן לכל מה שבארץ מכל מקום חזינן דצריך ריבוי לאדם אם כן דגים וחיות הים אינו מבואר בפירוש. והנה לשון הר"מ כאן אסור להפסיד כו' בין באדם ובין בהמה חיה ועוף בין טמאים כו' ולא כת' זה והרהמ"ח כת' וכל בע"ח אפשר דגם דגים וחיות הים בכלל ובפרט לפי הטעם שכתב בשורש המצוה ע"ש. ועיין ב"ב פ' המוכר את הספינה גבי לויתן דסירס את הזכר אין ראי' דשרי דהא מבואר שם דגם בהמות בהררי אלף סירס את הזכר ועכצ"ל דלאו ממש סירוס אלא כמבואר שמותר ליטול כרבלתו של תרנגול והוא בשבת ובאה"ע וכ"ה שם בספר ת"ח. והנה הר"מ והרהמ"ח כתבו דהמשקה כוס של עיקרין לאדם אין לוקין כו' ואסור כו' וכת' הרב המגיד שם מהסוגיא דשבת נתבאר היכי שלא נגע באברים ממש לא מחייב ושם מבואר דאסור שאמרו שם לירקונה כו' ואוקמי' באשה ע"ש. ואני לא זכיתי להבין דאדרבא מהסוגיא נראה דאין חילוק דאפילו בכוס של עיקרין עובר בלאו ומסתמא לוקין כי הוא בכלל הלאו דאמרינן שם לירקונה תרי בשכרי ומיעקר ומי שרי והתניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל ובארצכם כו' ומשני ה"מ היכי דמכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר"י הרוצה שיסרס תרנגול נוטל כרבלתו ומסתרס מאליו והאר"א רמות רוחא הוא דנקט לי' אלא בסריס. והנה חזינן דהמקשן הקשה על כוס של עיקרין מהאי ברייתא דמנין לסירוס אם כן לדידי' אין חילוק וגם כוס של עיקרין בכלל לאו זה והמתרץ מתרץ לי' כמו סברת הר"מ דמותר אף לכתחלה בכוס של עיקרין וראי' מר"י ואח"ז אמר ר"א דטעמא דר"י דרמות רוחא הא בכוס של עיקרין אסור וצריך לתרץ בסריס או באשה אם כן נראה דאין חילוק כלל דאל"ה ה"ל לשנויי בפשיטו' דבלא נגיעה באיברים אין איסור כיון דלא הוי בכלל הלאו הזה אע"כ דעיקר הוכחה דבלא נגיעה שרי הוא רק מר"י וכיון דנדחה דאין ראי' מר' יוחנן אם כן מנא ידעינן דאין לוקין אם לא עשה מעשה בגוף האיברים כי אין מוכח כלל בש"ס שם עיין היטב. וגם על תי' הגמרא בסריס מקשה והאר"ח בר אבא אר"י הכל מודים במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך כו' ואי יש חילוק בין עושה מעשה באברים ובין שותה כוס של עיקרין הו"ל לתרץ דוקא בעושה כעין הפסוק ומעוך הוא דחייב במסרס אחר מסרס אבל באינו עושה מעשה נהי דהוי איסור מכל מקום אם הוא כבר מסורס אין איסור אע"כ דאין שום סברא בגמרא לחלק בכך וא"כ מנ"ל להר"מ והרהמ"ח ובאה"ע ג"כ דאין לוקין על כוס של עיקרין ואם אין זה בכלל הלאו מנלן דאסור. וגם סידור לשון הר"מ קצ"ע שכת' בה"י אסור להפסיד אברי הזרע כו' ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה כיצד כו' בא א' וכרת הגיד ובא א' כו' ואף על פי שלא סירס האחרון אלא מסורס ובהי"ב כת' המשקה עיקרין לאדם או לשאר כו' כדי לסרסן אסור ואינו לוקה נראה מלשונו דבכוס של עיקרין אינו אסור אלא אם עושה כדי לסרסו אבל אם הוא מסורס כבר אין איסור וגם הו"ל לכתוב דין זה בפירוש דאסור לשתות כוס של עיקרין אפילו במסורס כבר. ובאמת בגמרא דשבת מבואר שם דאף לשתות כוס עיקרין אסור אפילו מסורס כבר דעל אוקימתא שם שמוקי בסריס מקשינן מר"י דמסרס אחר מסרס ואוקמי' באוקימתא אחריתי ע"ש. והנה מזה דמחלקו בין מעשה ובין כוס של עיקרין יצא להם עוד לחלק לענין סירוס בנקבות נחית דרגא בידים בזכר לוקין אם כן גם באשה אף דמבואר בת"כ דאין סירוס בנקבות מכל מקום איסורא איכא ובכוס של עיקרין דבזכר הוא רק איסור בנקבה מותרת לשתות כמבואר בשבת וביבמות דדביתהו דר"ח שתתה וכן בתוספתא כמבואר בהמ"מ. ולדידי צ"ע דאפשר בכוס של עיקרין יהיה חייב ומכל מקום באשה יהיה מותר אף סירוס בידים כי לא ידעתי מנ"ל לר"מ לחלק בכך. אך א"א לחלוק על רבותינו אך צ"ע בזה כי מגמרא דשבת משמע דכוס של עיקרין שוה לסירוס בידים. ועיין בהרהמ"ח כאן כ' שהאשה מותרת לשתות כוס עיקרין כו' שהנשים אינם מצוים על פ"ו אין כוונתו ליתן טעם לכך מותרת לפי שאינה מצווה על פ"ו הא בשאר מיני בהמה וחי' דג"כ אינם מצווים וגם אנחנו אינם מצווים עליהם ומכל מקום אסור להשקותן כוס עיקרין כמבואר בר"מ ובש"ס ובהרהמ"ח ודין סירוס אינו תלוי במצות פו"ר כלל דאסור לסרס כל מיני בע"ח אך כוונתו אף דבאשה וכל מיני נקבות גזירת הכתוב הוא דאינם בסירוס אך מכל מקום באשה אם היתה מצווה על פו"ר היתה אסורה בסירוס מטעם ביטול פו"ר אך כיון דאינה מצווה מותרת מטעם ביטול פו"ר ואיסור סירוס בל"ז ל"ש אצל נקבות מטעם גזה"כ. ולפי זה צ"ע דברי רש"י בשבת דאוקי שם באשה ופירש"י דאשה אינה מצווה על פו"ר ובאמת מצות סירוס אין תלוי בפו"ר אך כוונת הש"ס דבאשה ל"ש מצות סירוס. אך הגמרא מקשה לר"י בן נורי דגם האשה מצווה אם כן תהי' אסורה לשתות מחמת ביטול מצות פו"ר ומשני בזקינה ולדידן מותרת אף ילדה כי מחמת פו"ר מותרת דאינה מצווה ע"ז וסירוס גזירת הכתוב דל"ש גבי נקבות וז"פ לע"ד. ועיין בטור אה"ע סי' ה' לא הביא בפירוש דין סירוס בנקבות רק כ' דמותרת לשתות כוס עיקרין וע"ש בב"י מביא ד' הר"מ דפטור אבל אסור ע"ש ועיין בשבת דמוקי שם הש"ס בזקן ול"ש סירוס והקשו והאר"י הן הן החזירוני לימי נערות וע"ש בתוס' דבזקן ל"ש מסרס אחר מסרס דזקנה לאו סירוס הוא אם כן מבואר דהתורה לא אסרה הסירוס אלא בראוי להוליד אבל אם אינו ראוי להוליד בל"ז ל"ש סירוס כלל אך מכל מקום סירוס אחר סירוס אסרה התורה כיון דפעם ראשון היה ג"כ שם סירוס עליו כמו מחמץ אחר מחמץ אף דמחמץ הפסולה אינו חייב וע"י החימוץ נפסלה מכל מקום כיון דמחמת שם חימוץ הוא גזירת הכתוב דחייב וע' מ"ל פ"א מהק"פ אף אם אינו חייב בשוחט פסח פסול על החמץ מכל מקום חייב על הזריקה אף דנפסל בשחיטה מחמת ששחטו על החמץ ע"ש. יהי' איך שיהי' מבואר להדיא בש"ס דבאינו ראוי להוליד בל"ז אינו עובר על הסירוס אם כן טרפה זכר אי אמרינן דאינו מוליד ע' פר"ח וכן אנדרוגינוס לשיטת הרי"ף ביבמות והר"מ פ"ו מה' יבום דא"ר להוליד אם כן א"ח על סירוסו ואפשר דאף איסור אין כאן והא דלא מוקי הגמ' בכה"ג דהוי מלתא דל"ש אף דבתחלה מוקי לה בסריס מכל מקום במסקנא אינו רוצה לאוקמי' בל"ש ואוקמי' באשה דשכיח והר"מ והרהמ"ח לא הביאו. ולדידי נראה ברור דאין לוקין המסרס טרפה או מי שאינו ראוי להוליד כיון דמבואר בגמרא להדיא וגם נראה דבזקן שרואין שא"י להוליד אפשר ג"כ דאין לוקין אף דיכול להתרפאות מכל מקום מי יימר דיועילו לו הרפואות ובש"ס ר"ל דאיסור יש מדר"י אבל להלקות מדר"י אין סברא כן נראה לפי עניות דעתי ומכל מקום צ"ע. אח"ז ראיתי ברשב"א בשבת כת' להדיא דהתורה לא הקפידה אלא בסריס. אבל בזקן שאין ראוי להוליד לא הקפידה התורה ע"ש וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח שהשמיטו זה דבאינו ראוי להוליד הן באדם והן בבעלי חיים אינו חייב משום סירוס וצ"ע: