מנחת חינוך · סימן רפ״ז, ז׳

ועיין במהריט"א כת' התוס' שהבאנו לעיל דמסופקים אם מום העובר ע"י רפואה הוי מום עובר או מום קבוע. אך בתוס' ד"ה אילימא הקשו למה אין שוחטין על אחיזת הדם דהוי מום וכתבו בתי' הב' כיון דעובר ע"י רפואה הוי מום עובר מבואר דס"ל דבכה"ג הוי מום עובר ואף להתי' שכתבו דמדרבנן אין שוחטין מכל מקום דוקא בכה"ג דהרפואה יהי' שיעשה בו מום ה"ל מום קבוע. אבל אם ע"י רפואה יסור המום לגמרי אף דהוי ע"י רפואה הוי מום עובר ע"ש באריכות. ואני מסופק לפמש"ל דאפילו אם מטיל מום עובר בקדשים מכל מקום לוקין להרבה שיטות ע"ש מכל מקום אם עשה מום עובר דסמי' בידן בכל רגע להסיר ולרפאות המום ההוא אם לוקין כיון דאם רוצה מסיר המום ההוא וגם אם קודם שלקה הסיר המום אם מכל מקום לוקה על המעשה שעשה. א"ד כיון דסמיא בידן לא אקרי מום כלל אע"ג דמום עובר אפילו ממילא מכל מקום לקי אפשר דוקא דעכ"פ תלוי בזמן אם כן פוסלו על שעה או שאין סמיא בידן דאפשר לא יתרפא אבל בסמיא בידן דיוכל להתרפאות בכל שעה אם כן אינו פוסלו כלל אני מסופק והנה בלאוין אחרים כגון בגזל או בשאר לאוין הניתק לעשה בודאי אף על פי שיכול לתקן הלאו בכל שעה מכל מקום בודאי איסורא איכא עיין באחרונים לענין לאו דב"י לשיטת התוס' משהה ע"מ לבערו אפילו איסורא ליכא עיין באחרונים מכל מקום שם אין לוקין מחמת דהתורה נתקו לעשה אבל אם התורה לא נתקו אף על פי שיכול לתקן מכל מקום נראה דעבר על הלאו וגם אין דומה אם לא אהני מעשיו דיש שיטות והרהמ"ח מכללם דאין לוקין דשם כיון דלא אהני מעשיו לא עבר כלל כגון שמכר יפ"ת כיון דלא אהני לא נקרא מכירה כלל אבל כאן מכל מקום לפמ"ש נקרא מום אם כן בודאי מצד הסברא חייב מלקות. אך דהספק שלי כאן כיון דחזינן דהתורה הקפידה שלא להטיל מום רק מחמת שפסל הקרבן ע"כ מטיל מום בבע"מ א"ע לשיטות אלו וכן בזה"ז להרבה שיטות ולכולם אין לוקין כיון דעיקר הקפיד' שלא לפסול הקרבן וכאן לא פסל דכ"ש סמיא בידן. ולשון הר"מ כאן בזמן שבהמ"ק קיים שהרי היה ראוי לקרבן ופסלו כו' נראה דוקא אם פסלו מקרבן. אבל היכי דסמי' בידן אפשר דלא עבר כלל. ולכאורה יש להביא קצת ראיה עי' במנחות דף נ"ט ע"ב במשנה וחייבין על השמן וחייב על הלבונה נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה כו' ומשמע דעל הלבונה חייב מלקות אף דלא פסלה ויכול ללקט ולשיטת ר"ת בדף ס' שם בתוס' ד"ה יכול בשני כהנים כו' דאם נתן שמן ולבונה בזאח"ז א"ח על האחרון כיון שנפסלה אם כן חזינן ג"כ דעל הפסולה א"ח רק עיקר החיוב על הכשרה כיון דפסלה ומכל מקום אינו מחלק במשנה לענין מלקות דא"ח מלקות אם יכול ללקט לבונה אע"כ דבכ"ע חייב אם כן ה"נ ומכל מקום יש לחלק וצ"ע. וגם אם א' נתן מום עובר כה"ג ואח"ז נתן אחר מום קבוע לשיטת הרא"ש דאף במטיל מום בבע"מ עובר אין לוקין מכל מקום מום עובר כה"ג אפשר דהשני חייב כיון דהשני פסלו והראשון הי' בידו להסירו: