מנחת חינוך · סימן רפ״ה, ח׳

והנה הרהמ"ח במצות שאח"ז במצות עשה מביא דגם הנסכים והלחם ושמנם צריכין שיהיו בתכלית השלימות בלי הפסד שנא' תמימים יהיו לכם ונסכיהם וזה מבואר בר"מ פ"ו מהא"מ ומביא שם דגם עצי מערכה צריכים שלא יהי' בהם תולעת וכ"ה בגמ' עבכ"מ שם ועי' במנחות דפ"ה דל"ד נסכים אלא ה"ה כל המנחות וע"ש במנחות דפ"ה דיש ארבעה אבעיות בגמ' על סולת היא אבעיא אם לוקין משום מקדיש בעל מום ועל העצים אבעיא בפ"ע ועל השמן ועל היין בכ"א אבעיא בפ"ע אם הקדיש הגרועין אי לוקין משום מקדיש בעל מום א"ד אין בע"מ אלא בבהמה והר"מ מביא אבעיות הללו שם בפ"ו וכ' שהמקדיש דברים הללו למזבח הדבר ספק אם לוקין משום מקדיש בע"מ ע"כ אין לוקין אך לוקין מכות מרדות והרהמ"ח לא הביא כאן שום איסור על הקדשו רק במצות עשה כ' דמצוה להיות תמים ובאמת יש איסור גם להקדיש כמבואר וגם הרהמ"ח לא הביא לקמן עצים ובאמת בגמ' מבואר האבעיא גם על עצים אם לוקין אבל על כל פנים בכלל מ"ע שיהיו נבחרים בודאי. והנה לכאורה צדדי האיבעי' כיון שפסול עובר משום בע"מ על הקדישו ובאמת יש כמה פסולין בבהמה כמבואר בר"מ כאן וכתב דאין לוקין לא על הקדישן ולא על הקרבתן. אך באמת בבהמה כיון דהתורה כתבה דוקא בע"מ וחוץ ממומין המבואר לאו בכלל בע"מ כגון רובע ונרבע ומחו"ז ויוצא דופן וכדומה הם אינם נקראין בע"מ אבל סולת ושאר דברים דאין בהם רוח חיים מכל מקום הגרועין הם בכלל בע"מ כמבואר בלשון חכמינו זכרונם לברכה מום במקח והויין בכלל בע"מ לפיכך חסר בבהמה בפנים דג"כ פסול להקרבה כמבואר בר"מ מהש"ס בפ"ב מהלכות אלו וכן חסרון אבר בעוף דגם פסול מן העוף ממעטינן חסר אבר דברים הללו כיון דהם בע"ח וקבלו חכמינו זכרונם לברכה דאינם בגדר מום והתורה לא הקפידה להקדיש רק בע"מ אך חסרון אבר בעוף דודאי הוי מום אך בבהמה פוסל מום קטן ובעוף אינו פוסל מום קטן אלא מחוסר אבר דהוא מום גדול אם כן כיון שפסול אפשר דאסור להקדיש ג"כ כמו במנחות דהיא אבעיא כיון שפסול מחמת מום עובר משום בל תקדיש או אפשר דאין האיסור אלא בבהמה ומדברי הר"מ פ"ג אין הכרע אם הקדיש חסר בעוף אם עשה איסור וצ"ע ועמ"ש לקמן דנראה דאין שום איסור להקדיש חסר אבר בעוף. והנה במקדיש עצים מתולעים אם הוא ספק ומכין אותו מכל מקום הרהמ"ח לא כתב לא כאן ולא במצות עשה הדין דעצים. וז"ל הר"מ פ"ו וכן עצי המערכה כו' פוסל למזבח והוא בפ"ב דמדות כמבואר בכ"מ שם דמיירי שם בעצי המערכה ואח"ז כ' המקדיש כו' או עצים פסולים למזבח ה"ז ספק אי הוי כמקדיש בע"מ כו' ועיין במ"ל הביא דהתו"ס בדפ"ה ע"ב וז"ל הגמ' שם תנן התם כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי המזבח כו' בעי רבא הקדישו מהו שיחייב עליו משום בע"מ כו' וכתבו התוס' ד"ה בעי רבא ונראה דבעי' דעצים אליבא דר' לעיל פ' הקומץ ד"כ דעצים קרבן גמור הוא ושייך לא תקריבו כו' והיינו דלרבנן כיון דלאו קרבן אינו בבל תקריבו ושם הוא הפלוגתא דלרבנן דלאו קרבן גמור עצים אין טעונין מלח ולא קמיצה ולא עצים אחרים אבל רבי סובר דבעי מלח וקמיצה ועצים אחרים והקשה המ"ל דהר"מ ז"ל פסק כרבנן דפליגי על רבי ומכל מקום הביא אבעיא זו אם לוקין במקדיש עצים ע"ש שכתב דסברת רבינו דאף לרבנן מכל מקום נקרא קרבן כמבואר בתוס' מנחות ד"כ. ואני לא זכיתי להבין דהתו"ס כיון דהגמ' מביא המשנה דמדות דכל עץ שנמצא תולעת פסול וע"ז הוא אבעיא דרבא אם מקדישו נראה דהאי בעיא הוא ג"כ דוגמא המבואר במשנה היינו עצי המערכה אם כן מאי שייטא הפלוגתא דרבי ורבנן אם עצים הם קרבן לכאן דע"כ לא פליגי ורבי סובר דעצים נקראים קרבן היינו במתנדב עצים למזבח לא עצי המערכה רק להקריבם כמבואר בסוף מנחות הרי עלי עצים לא יפחות כו' וכ"פ הר"מ בה' מעה"ק וסובר רבי דאקרי קרבן וצריך קמיצה ומלח ועצי המערכה אבל עצי המערכה בודאי מודה רבי דלא אקרי קרבן וא"צ מלח ולא קמיצה לד"ה וכן לפי מ"ש המ"ל דלרבנן נמי אקרי קרבן זה נמי דוקא בעצים שהתנדב לקרבן על המזבח אבל מה ענין עצי המערכה לזה. ע"כ נ"ל דסברת התוס' אף דמביא שם המשנה דמדות מכל מקום העיקר הכוונה להוכיח דתולעת פסול ואם פוסל בעצי מערכה פוסל ג"כ בעצי קרבן ובפרט שמבואר במשנה סתם לפסול למזבח וזה נמי בכלל אבל האבעיא הוא רק על עצי קרבן וסברת התוס' דהיא אליבא דרבי דלדידי' שייך לא תקריבו והמקריב או המקדיש עובר. ולדעת המ"ל אף לרבנן כיון דאיקרי קרבן. על כל פנים הכל בעצי קרבן אבל בעצי מערכה נהי דפסולין אבל מכל מקום אם הבעיר אותם ע"ג מזבח לא עשה איסור כלל כי לא שייך לומר לא תקריבו כי אינו בגדר קרבן ויש כמה פסולין ואינו עובר על הקרבן כמבואר כאן בר"מ וכן יש לכוין בר"מ ג"כ דבהלכה ב' כ' וכן עצי המערכה ואח"ז בה"כ כתב דאם הקדיש סולת כו' או עצים למזבח כו' כוונתו או עצי קרבן אבל עצי המערכה אין איסור כלל בלא תקריבו ועצי קרבן סובר הר"מ כסברת המ"ל אפילו לרבנן כנלע"ד נכון בעזה"י דעצי המערכה אינם בכלל זה רק עצי קרבן ומכל מקום צ"ע: