מנחת חינוך · סימן רפ״ה, ג׳

עוד נתבאר לנו מסוגיות אלו דאף דאם מת או נאבד המשתלח אסור לזווג אחרת בלי הגרלה מכל מקום בהומם וחללו על אחר סגי בלא הגרלה כיון דמכח הראשון קאתי ולולא דמיעטה התורה מח"ז הו"א דאם הומם וחללו על מח"ז כשר כי א"צ הגרלה כמבואר שם ביומא אם כן צ"ע על הר"מ בה' עיו"ה הט"ו שמביא דין דאם מת השעיר צריך ליקח אחר ויגריל עליהם ע"ש ולא הביא דין זה דאם נפל מום בשעיר וחללו על תם דכשר וא"צ הגרלה כיון דמכח הראשון קאתי כמבואר בש"ס והוא דין חדש מסברת הש"ס למה לא מביא הר"מ דין זה כלל בשו' מקום וצריך עיון גדול. והנה אני מסופק בפרה אדומה אם מקדיש אותה בע"מ אם עובר על הלאו דבל תקדיש וכן אם שוחט או זורק ודאי דהמום פוסל בה דמפורש בתורה להדיא אשר אין בה מום אך אינו מבואר אם עוברין בלאוין הללו וע"ש בתמורה דף ו' ע"ב דמרבינן מלד' שעיר המשתלח וע"ש כי ואשה למעט כי אינו עולה ע"ג אישים ע"כ לד' לרבות ובברייתא שם לענין ש"ח דייק מלד' גם פרת חטאת ועיי"ש בתוס' וברש"י דל"ג ליה אבל מכל מקום אפשר מלד' כמו דמרבינן שעיר המשתלח יכולין ג"כ לרבות פרה אדומה. ומלשון הר"מ כאן ולשון הרהמ"ח שכתב דכל המקדיש בע"מ למזבח משמע דוקא למזבח. אבל לא שעיר המשתלח ולא פרה אדומה. אך לפמ"ש דמבואר בש"ס דעל שעיר המשתלח עובר בלאו הזה אם כן על המזבח ל"ד אם כן בפרה אדומה ג"כ עוברים וכן על השחיטה והזריקה ומכל מקום צ"ע שהר"מ אינו מביא ד"ז. ואין להביא ראי' מפ"ב דפרה דהרבה פסולים פוסלים בפרה כמו בקדשים מחמת דחטאת קריא רחמנא ועיין בר"ש באריכות ובספרי מבואר דצריך קרא שהמום פוסל מגזירת הכתוב מכל מקום אפשר דאין עוברין בלאוין הללו וצ"ע ועיין בש"ס במקומות שמביא הר"ש ותוס' וצ"ע. וער"מ פ"ג דיש הרבה פסולין דפסולין לקרבן מכל מקום א"ע בלאו על הקרבה. אך מצאתי בראב"ד פ"א דפרה אדומה כ' להדיא דאסור להקדיש פרה בע"מ ע"ש. ודע דמ"ש הרהמ"ח מקדיש למזבח ל"ד אלא אפילו אם מקדיש לדמי עולה או אפילו לדמי נסכים לוקין שבזיון קדשים כ"ה בש"ס דתמורה ובר"מ פ"א מהלכות הנ"ל וע"ש בכ"מ ולח"מ: