מנחת חינוך · סימן רפ״ב, ט׳

ונוהגת כו' תרומה דאורייתא כו'. במ"ל האריך ודעתו דאף תרומה בזה"ז מכל מקום לענין ספיקות דינו כתרומה של תורה וטומטום אינו אוכל ע"ש פ"ז הי"ז ואפילו בתרומה דרבנן כגון שאר מינים חוץ מדגן תירוש ויצהר או לדעת הר"מ חוץ מפירות האילנות מכל מקום לא אזלינן לקולא בספיקות. ונראה דודאי תרומת ח"ל דקילא ודאי מקילין בספיקות וטומטום יכול לאכול ואי"ה לקמן נאריך בענין זה לחלק בין התרומות ולברר בעזרתו יתב'. עוד אעורר הנה הר"מ מנה בה' תרומות לאו דלא יאכל ערל למצוה בפ"ע במנין המצות בפתיח' לה' תרומות ובהק"פ מנה ג"כ שלא יאכל ערל פסח ואף דלדעתו ילפינן תרומה מפסח מג"ש מכל מקום הוא לאו בפ"ע. והנה מבואר בש"ס דיבמות דגם מע"ש אסור לערל דילפינן ג"ש מפסח ממנו ממנו וכ"פ הר"מ בפ"ג מה' מע"ש ה"ד שערל אם אכל מע"ש לוקה מן התורה כדרך שלוקין על אכילת תרומה שהתרומה קרויה קודש ומע"ש קרוי קודש ובתחלת דבריו שם כתב דערל כטמא ועיין כסף משנה כתב דביבמות מרבה ר"ע ערל כטמא ואסיקנא דאף ר"י סובר כו' ועיין בלחם משנה ה' חגיגה פ"ב דחה ד' הכסף משנה מ"ש שפסק הר"מ כר"ע אלא דכוונתו ג"כ מחמת ג"ש דר"י אם כן קשה לי על הר"מ כי היכי דחשיב בה' תרומות ערל בתרומה ללאו בפ"ע וכן מנה הרהמ"ח כאן אמאי לא חשיב ערל במעשר ללאו בפ"ע בתחלת ה' מעשר כשמנה המצות לא מנה זה ללאו וגם הרהמ"ח נמשך אחר הר"מ כדרכו ולא מנה ערל במעשר וגם לא הביא לקמן בפרשת כי תבא דין זה כלל דערל אסור במעשר ולא בשום מקום והנה הוא נ"מ לענין דינא חוץ מה שהוא נ"מ למנין המצות דידוע דהאיסורים מש"א מצטרפין לכזית ומשני שמות אין מצטרפין כמבואר במעיל' ובר"מ ה' תרומות ובמ"א והנה תרומה וחלה וביכורים הם מש"א כמבואר בר"מ והנה אם ערל אכל ח"ז תרומה וח"ז ביכורים בודאי מצטרפים אבל אם אכל ח"ז פסח וח"ז תרומה דלדעת הר"מ הוא שני לאוין בודאי אין מצטרפין וא"כ אם נמנה למעשר ללאו בפ"ע אם אכל ח"ז תרומה וח"ז מע"ש בודאי אין מצטרפין ללקות משום ערל אבל לפי לשון הר"מ לפי שמע"ש הוא קרוי קודש אם כן תרומה ומע"ש הם מש"א ומצטרפין ובאמת למה יצטרף לר"י דילפינן מע"ש בג"ש מיוחדת ולא נוכל לומר דבאמת אף דפסח ותרומה ומע"ש לאוין חילוקין הם במנין המצות מכל מקום אם יאכל ח"ז מפסח וח"ז מתרומה יצטרף כמו פיגול ונותר דמבואר במעילה וכ"פ הר"מ בפח"י מפסהמ"ק ובהרהמ"ח לעיל דמצטרף אף דבמנין המצות נחשבים לשנים אם כן כאן נמי והטעם מבואר שם בש"ס דמצטרפים דהם בכלל לא יאכל כי קודש הם ע"כ מצטרפים ז"א דהתם האזהרה האחת כוללת שתיהן המקרא לא יאכל כי קודש הם הוא אזהרה לפיגול ולנותר ע"כ מצטרפין כי הם מש"א רק לענין מנין המצות נחשבים לשנים כיון דחלוקין בעונשים כמבואר בהרהמ"ח ובס' המצות אבל כאן מחמת הג"ש הוי כאילו כתב בכ"א אזהרה מיוחדת אם כן אין מצטרפין בודאי תדע דכבר כ' כ"פ בח"ז בשם גדולי ראשונים דצריך להתרות בעובר על לאו מאיזה לאו מקר' אם כן בפיגול ונותר אם אכל א' מהם מתרינן בו משום לא יאכל כי קודש כי אזהרה על שניהם נאמר' אבל אם אוכל תרומה בערלות וכי תעלה על דעתך דיתרו בו משום הלאו וכל ערל דכתיב גבי פסח בודאי צריך להתרות בו ולומר לו דהוי ג"ש דאסור ערל לאכול בתרומה אם כן כיון דאינם מש"א בודאי אינם מצטרפין וא"כ לר"י ה"ה מע"ש ותרומה אבל לדעת הר"מ נראה מדבריו דהוא בכלל תרומה וא"כ מצטרף ולא ידעתי למה. אח"ז ראיתי בסמ"ג בחלק לאוין מצוה רנ"ט בדיני מע"ש כתב תחלה דמע"ש אסור לערל דאיקרי קודש כתרומה ובסוף המצוה רצה לסקל מחשבונו של הר"מ איזה מצות כ' שהוא מכניס ערל במע"ש בחשבון הלאוין מדר"י. והנה למה לא מנה רבינו הר"מ כי הוא נ"מ גדולה לדינא. ומצאתי בפר"ד בדרך מצותיך הביא ד' הסמ"ג שכתב דאף דאיכא שני אזהרות א' גבי קדשים שלא לאכול באנינות וא' במע"ש מכל מקום כיון ששניהם נקראו קודש אין למנותם אלא בלאו א' והרב ז"ל תמה עליו אם כן למה מנה ערל בקדשים וערל בתרומה בשנים והא נקראו קודש וגם לפמ"ש מנה מע"ש בפ"ע אך הר"מ אמאי לא מנה ערל דמע"ש בפ"ע צ"ע ולפמ"ש כ"ז נ"מ לדינא אם מצטרפין זה עם זה ואי"ה לקמן בדיני מע"ש יבואר. והנה במצות אלו כגון טמא וזר וערל ג"כ ביכורים בכלל כמבואר כ"א במקומו.