מנחת חינוך · סימן ר״פ, ו׳

וגם הארוסה כו' אלא שחכמים כו'. כמ"ש ברפ"ק כו' אינו מבואר בריש כתובות והוא בפ' נ"ש ובפ' אע"פ. והנה הרמב"ם כ' ג"כ וז"ל אבל חכמים אסרו שתאכל בתרומה עד שתכנס לחופה גזירה שמא תאכיל לאביה ולאמה והיא כמשנה אחרונה פרק אף על פי (כתובות דף נ"ז) וצ"ע דמבואר שם דנ"ח דאפילו למ"ד שמא ימזגו מכל מקום למ"א מודה דהטעם הוא משום סמפון ע"ש ועתו"ס קדושין י"א ד"ה עד שתכנס עמדו בקושיא זו על הש"ס וע"ש מה שתירצו ובמג"ש פ' נ"ש הרגיש בזה על הרמב"ם ועיין באחרונים שפלפלו בענין מסר והלך היאך הדין והרהמ"ח לא פירש הטעם נראה דס"ל כמסקנת הש"ס דמשום סמפון ואין כאן מקומו. וכמו דאין ארוסה לכהן אוכלת בתרומה כן אם היא שומרת יבם לכהן אינה אוכלת כ"ה ביבמות ס"ז במשנה ובכתובות שם ומפיק לה מקרא קנין כספו והאי לאו קנין כספו אלא קנין דאחיו הוא וכ"כ הרמב"ם פ"ח מהך דרשא ונרא' מדבריו דמה"ת אינה אוכלת ובתוס' ביבמות וכתובות פלפלו באורך ודעתם דדרשא זו היא רק אסמכתא אבל מן התורה אוכלת בתרומה רק מדרבנן אינה אוכלת כמו ארוסה אף שלא שייך משום סמפון חכמינו זכרונם לברכה לא חילקו בתקנתם ע"ש. ונ"ל אף לדעת הר"מ דש"י אינה אוכלת מן התורה דלאו קנינו היא מכל מקום אם היבם בא עליה ביאה גרועה כגון בשוגג או בהעראה לשיטת רש"י ור"מ דפסקו שם דאם נפלה לפניו מן האירוסין אין היבם מאכילה בתרומה בביאה גרועה ואם נפלה לפניו מן הנשואין אוכלת כיון דאכלה מעיקרא כל"ב פ' הבע"י ע"ש זה ודאי אינו אלא דרבנן אבל מן התורה כיון דקנינו היא לכ"ד אוכלת מן התורה ובפרט אי נימא דאכתי לא קנינו היא לתרומה למה אם נפלה מן הנשואין תאכל דכ"ז שלא נבעלה אינה אוכלת אף מן הנשואין דקנין דאחיו היא אם כן למה תאכל בביאה גרועה אם נפלה לפניו מן הנשואין דהאי סברא כיון דאכלה מעיקרא היא בש"ס יבמות דנ"ז דכל היכי דפקעה קנינה לא אמרינן האי סברא כיון דאכלה מעיקרא אע"כ דביאה גרועה דאינה אוכלת היא רק דרבנן והם חילקו בין מן הנשואין בין מן האירוסין אבל מן התורה ל"ש לחלק בזה ע"ש. וכל אשה הנשואה לכהן אפילו לערל או עבדיו אף על פי שהוא אינו אוכל מכל מקום מאכיל לאשתו ולעבדיו חוץ מאשתו הפסולה לו. ופ"ד וכ"ש שנשאו גיורת דהיא כשרה לו אוכלת בתרומה וכן אשה שיש לה בן או בת עד סוף כל הדורות או אפילו טומטום ואנדרוגינוס מכל מקום אוכלת בשביל בנה והוא נדרש מקרא יליד ביתו ויש הרבה דינים בענינים אלו ולא יספיקו כ"ד עיין עליהם בר"מ פ"ו עד פ"י מבוארים באר היטב. ועיין גיטין נ"ה עדות דר"י בן גודגדא דקטנה יתומה שנשאת למיאון אוכלת בתרומה דרבנן ומובא ג"כ בפ' חרש ביבמות ועדותו דלא גזרינן אטו תרומה דאורייתא או משום גדולה בקטן ע"ש ברש"י ותוס' באריכות. ותמהני שהשמיט הר"מ דין זה ובפ"ו ה"ג דמיירי בקטנה אבל בנשואין דאורייתא דכתב סתם אוכלת בתרומה ואפילו בתרומה דאורייתא וכ"כ דאוכלת בחזה ושוק אבל מדין המתקדשת למיאון שתאכל בתרומה דרבנן לא הזכיר כלל והמרשים בעל עין משפט הרשים בגיטין וביבמות על דין זה ברמב"ם פ"ו מה' תרומות ה"ג. ובאמת ד"ז אינו מבואר ברמב"ם וצ"ע. ומצאתי בתי"ט פ"ה דגיטין הרגיש בזה ע"ש.