מנחת חינוך · סימן רע״ט, ג׳

והנה לדעת הר"מ שכתבנו דסיכה היא איסור דאוריי' אני מסופק אי לוקין על הסיכה או רק איסור ומלשון הר"מ פ"י גבי שוגג לענין חומש כ' וכן הסך שנא' ולא יחללו כו' ואח"ז בה"ה כ' (במזיד) אכל תרומה במזיד והתרו בו לוקין ואינו משלם ולא כ' אכל או סך והא דלא כ' או שתה דזה ידוע דאין דרכו לכתוב בכ"מ שתי' כי שתיה הוא בכלל אכילה אך גבי שוגג כ' או שתה כיון שרצה לכתוב דין הסך אבל כאן ה"ל לכתוב גם כן הסך נראה מדבריו דעל הסיכה אין לוקין ואפשר כיון דאינו מפורש רק מריבויא דקרא לשיטתו בסה"מ ולדעת הרמב"ן דחולק אם סובר כאן כהר"מ דלאו אסמכתא רק אסור מן התורה אפשר דלוקין וצ"ע. ואני מסתפק בין לענין מזיד בטמא או זר או בזר שסך בשוגג שחייב חומש עיין ר"מ שם אם יש שיעור לסיכה כמו אכילה ושתיה דהיינו כזית או אפילו כ"ש. ולענין זר שסך בשוגג ודאי נ"מ גדולה דהיא הלכה ברורה דעל פחות מכזית אינו חייב חומש עיין ר"מ שם פ"י ואם סיכה צריך ג"כ להיות כזית א"ח על פחות מכזית חומש ואי א"צ שיעור חייב חומש על כ"ש אך במזיד לענין זר או בטומאה ג"כ יש נ"מ כמ"ש כ"פ בח"ז לענין שבועה דאינו חל על שיעור שלם ועל ח"ש חל ע' יו"ד סי' רל"ח. והנה מסידור לשון הר"מ פ"י ה"ב שכ' א' האוכל וא' השותה וא' הסך משלם חומש כו' וא"ח חומש אלא עד שיאכל כזית שנא' כו' וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייתה בכזית עכ"ל ולא כ' ג"כ דסיכה דינו הכי נראה דאפשר סיכה א"צ כזית. וגם נרא' להביא ראיה מכריתות דף ו' ע"ב לענין סך משמן המשחה אמרינן שם מה סיכה בכל שהוא ע"ש אף דהר"מ פסק בפ"א מהלכות כה"מ דסיכת שמן המשחה בכזית היינו דמבואר שם דמקיש לנתינה מה נתינה בכזית ע"ש בסוגיא אבל סיכה לכולי עלמא משמע בכ"ש. אבל באמת נ"ל כיון דמבואר שם בנדה דולא יחללו לרבות הסך כשותה וכן מקרא ותבא כמים כו' וכשמן כו' נראה דהתורה ריבתה כאן דסך הוי כשותה אם כן לא עדיף משתיה דבעינן כזית וכ"ה בל' הר"מ פי"א ה"א התרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה שהוא כשתיה שנא' כו' ע"כ נראה ברור דלא עדיף משתיה והא דלא נקט בפי' סך שסמך עצמו על ד"ז דעיקר משום דהוי כשתיה. וג"כ אין ראי' מהאי דכריתות דודאי לשון סיכה הוא בכ"ש ושם כתוב בתורה על בשר כו' לא ייסך וא"כ משמעותו כ"ש אבל כאן לא כתיב בתורה רק מרבינן מקרא דסיכה הוא אסור אם כן לא עדיף משתיה ע"כ נ"ל ברור בעזה"י דבעינן כזית ובפרט שכ' בח"ז כ"פ שכ"ה שאינו מפורש שיעורין בדברי חכמינו זכרונם לברכה הוא סתמא בכזית ככל שיעורי תורה. אך זה נראה דכאן ל"ש צירוף בכא"פ המבואר בר"מ לענין אכילה ושתיה דתרומה לענין חומש דאם יותר מכא"פ אינו מצטרף מכל מקום כאן נ"ל לענין סיכה דאף יותר מצטרף כמו מעילה דמצטרפת לזמן מרובה דכא"פ ל"ש אלא באכילה ושתיה כמ"ש האחרונים לענין בל יראה בפסח דל"ש כא"פ כנ"ל ברור ב"ה: