מנחת חינוך · סימן רע״ט, א׳

שלא יאכל כהן טמא כו'. במצוה זו נכלל ג"כ תרומת מעשר וחלה וביכורים דכולהו איקרי תרומה כמבואר ביבמות פ' הערל ובמכות ובמס' ביכורים ובכ"מ ודינים אלו עיין ר"מ כ"א במקומו וד"ז הוא בפ"ז מהל' תרומות. והנה הרהמ"ח אינו מביא כאן רק כהן בטומאת הגוף אבל אם הוא טהור והתרומה טמאה אינו מביא והר"מ בפ' הנ"ל מביא דין זה דטהור האוכל תרומה טמאה א"ע בלאו אלא בעשה דואחר יאכל מן הקדשים דבר שהוא בקדושתו כו' לאו הבא מכ"ע עשה ובש"ס דידן פ' הערל דע"ג ע"ב מפיק העשה מקרא דבשעריך ובמ"ל עמד בזה ודין זה הוא רק בתרומה ותרומת מעשר וחלה אבל האוכל בכורים בטומאת עצמן והוא טהור לוקה והוא מבואר ביבמות דף הנ"ל וכ"פ הר"מ פ"ג מה' ביכורים ה"ה והכסף משנה לא הראה מקום מוצא הדין ותמוה דהיא שם גמר' מפורשת ועתו"ס ד"ע ד"ה מה הניחו בקושיא אמאי לא ילפינן תרומה מביכורים שילקה בטומאת עצמן ע"ש. והנה בטמא טומאת הגוף ואוכל תרומה טהורה חייב מב"ש ולוקין כמבואר בר"מ וכאן והר"מ לא הביא היאך הדין אם טב"י אכל תרומה טהורה אי חייב מיתה בידי שמים וע' תוס' סנהדרין פ"ג ד"ה ויליף ע"ש דבתחל' ספוקי מספק' להו אם טב"י חייב מיתה בידי שמים ובסוף דבריהם הסכימו דשוה לטמא וחייב ומובא במ"ל ג"כ ומביא ג"כ בשם הסמ"ג. ודוקא האוכל תרומה טהורה אבל טמא האוכל תרומה טמאה מבואר בר"מ והרהמ"ח כאן דאינו חייב לא מיתה ולא מלקו' מקרא דומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת ובלחם משנה פי"ט מסנהדרין הקשה על הר"מ דנראה מהש"ס דרק מיתה אינו חייב אבל מלקות חייב. והנה הר"מ לא חילק בין נטמא הגוף ואח"כ נטמאת התרומה או נטמאת התרומה ואח"כ נטמא הגוף אבל תוס' סנהדרין פ' וחולין ק"א דעתם דאם נטמא הגוף קודם חייב מב"ש ומלקות והביאו ראי' מסוגיא פכ"ה. ומצאתי בשער המלך פי"ז מהא"ב בדיני אחע"א עמד בזה על הר"מ ויישב בדעתו ומביא קו' הלחם משנה וכתב דהר"מ הוציא הדין דאפילו מלקות אינו חייב מסוגיא דחולין שם דמקשה הש"ס וסבר שמואל אחע"א האמר כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה מוכח דאין אחע"א ואי נימא דשמואל סובר אינו במית' אבל חייב מלקות אם כן אדרבא מוכח דסובר אחע"א כיון דחייב מלקות וחל על איסור עשה ע"ש בסוגיא ותבין גם דעת התוס'. והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח דבכ"ע פטור באוכל תרומה טמאה [איך] משכחת לה כהן טמא שחייב על תרומה טהורה הלא מכי נגע בה טמאה אלא כגון שתחב לו חבירו בבית הבליעה או שהתרומה לא הוכשרה כ"כ התוס' במקומות הנ"ל וביבמות ומשכחת לה עוד דאכל רק כזית חייב על אכילת הכזית ככל איסורין שבתורה והתרומה לא נטמאה דפחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה וכזית הוא חצי ביצה או שליש כידוע. אך לדעת הר"מ פ"ד מה' טומאת אוכלין ודעימי' דאוכלין מקבלין טומאה בכ"ש צ"ל התירוצים הנ"ל ועיין בשער המלך ה' ברכות. ודע דזה שכתבנו לשיטת הר"מ דאין לוקין בטמא שאכל תרומה טמאה היינו דוקא תרומה והדומה דאין לוקין בטומאת הגוף עצמה אם כן אף אם הוא טמא בטומאת הגוף גם כן אין לוקין דמחוללת היא אבל ביכורים דאף טהור שאכל ביכורים טמאין לוקין אם כן בודאי אם טמא אכל בכורים טמאים לוקין מפני הלאו דביכורים טמאים כי טומאת הגוף ע"י לא פקע האיסור של טומאת עצמן כיון דהתורה חייבה מלקות אף על מחוללת ועומדת אם כן מ"ל טהור ומ"ל טמא כיון דעל ט"ע לוקין רק בתרומה ודומיהן שאין לוקין על ט"ע רק על טומאת הגוף אמרינן שפיר דהתורה גילתה ומתו כו' דהיינו דוקא אם אין התרומה מחוללת אבל על הלאו דמחוללת לא פקע בשום ענין ל"מ לשי' התוס' דהטעם מחמת אחע"א אלא אפילו לשיטת הר"מ עי' ותבין רק דאין לוקין אלא א' והוא דהתרו בו משום הלאו דטומאת עצמן דעל הלאו דטומאת הגוף אין לוקין דשם התורה גילתה דא"ע אם היא טמאה בט"ע ולשיטת הלחם משנה דלוקין על טמא שאכל טמאה אם כן בטמא שאכל ביכורים לוקין שנים א' על טוה"ג וא' על טומאת הביכורים דהוא שני לאוין ובין נטמא הגוף תחלה ובין נטמאו הביכורים תחלה מכל מקום בכ"ע אחע"א כי בנטמא הגוף תחלה חל עליו איסור הלאו דביכורים טמאים דהוי איסור מוסיף דמוסיף איסור לטהורים ובנטמאו הביכורים ואח"כ נטמא הגוף הוי איסור כולל כיון שנטמא נאסר בכל התרומות ע' בפ' גה"נ אם כן לדעת הלחם משנה בודאי לוקין שנים כנ"ל ברור בעזה"י. וכן לדעת התוס' דאם טוה"ג קדים תו לא פקע אם כן אם נטמא הגוף ואח"כ נטמאו הביכורים חייב שני מלקות משום טוה"ג ומשום הלאו דט"ע וכן במע"ב ויבואר כ"א במקומו ב"ה. ועמ"ל נסתפק אם התרומה טמאה מדרבנן אי האוכל טמא בטוה"ג חייב עליה כיון דמדאוריי' טהורה היא א"ד כיון דטמאה מדרבנן ה"ל מחוללת והדברים עתיקין בס' האחרונים.