מנחת חינוך · סימן ר״ע, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה במצוה רס"ד ורס"ה כתבתי דיש שני שיטות דעת רוב הראשונים דאשתו כה"ד מטמא לה מדאורייתא דהיא בכלל שארו ואשתו קטנה מטמא לה מדרבנן כמבואר ביבמות פ' האשה רבה אבל דעת הר"מ דגם אשתו גמורה אינו מטמא כה"ד רק מד"ס וכתבתי לעיל נ"מ. וגם כאן נ"ל לשיטת רוב הראשונים דהיא מן התורה כמו קרובים דהיא בכלל קרובים אם כן אשתו כאן נהי דבגמרא שם מבואר דחז"ל עשאוה כמת מצוה כיון דירית לה הוי קרי ולא עני מכל מקום אינה כמ"מ כי לא עדיפה מאשתו גמורה אך חכמים מצאו טעם הגון לעקור דבר מן התורה ע"כ נתנו רשות לטמאות לה כאשתו גמורה אבל לא עדיפה מאשתו גמורה אם כן כה"ג כיון דהתורה אסרה עליו טומאת קרובים ואף אשתו בכלל בודאי כהן גדול נמי אינו מטמא לאשתו כי אשתו גמורה בל"ז ל"ש מכל מקום כמבואר בראשונים כיון דמה"ת ירית מטפלים בה הקרובים אם כן לפ"ז ג"כ אינו מטמא לאשתו הקטנה (ע' מ"ל הא"ב פ' דכה"ג מותר לישא קטנה עד שתגדיל) אף דחז"ל עשאוה כמ"מ וגם כה"ג מטמא למ"מ כמבואר לקמן. מכל מקום מחמת הטעם הנ"ל דחו חכמינו זכרונם לברכה הטומאה ודינה כמו אשתו גמורה אבל לא עדיפה מאשתו גמורה אם כן בודאי כה"ג אינו מטמא לה. אבל לשיטת הר"מ דס"ל דכה"ד אינו מטמא לאשתו מן התורה דאינה בכלל קרובים דקרא רק דחז"ל עשאוה כמ"מ אם כן מנ"ל דחז"ל עשאוה כמו קרובים כיון דאין קרוב דוגמתו ואין טעם שיהי' מטעם קרוב כיון דהתורה פירשה דרק ששה קרובים אך דחז"ל מצאו טעם דיטמא לה דעשאוה כמ"מ אם כן דינה לגמרי כמ"מ מדרבנן וא"כ כה"ג ג"כ מטמא לאשתו כיון דהוי כמו מכל מקום וכה"ג מטמא למ"מ וכן לאשתו קטנה דשוה לאשתו גדולה דהוי כמו מכל מקום וכן לענין שאר דינים דיש חילוק בין קרובים למ"מ כתבנו לעיל לשיטת הראשונים דאשתו מן התורה הוי בכלל קרובים אם כן אשתו קטנה ג"כ בכלל קרובים אבל לשיטת הר"מ הוי אשתו גמורה ואשתו קטנה בכלל מת מצוה כיון דאשתו גמורה אינה בכלל קרובים וחז"ל נתנו עליה דין מכל מקום הוי לגמרי כמ"מ ע"ש באריכות לעיל וכן כאן נמי כנ"ל בעזה"י. ואין ראיה מדהתו"ס ביבמות שם שכתבו דלאו מכל מקום ממש דא"כ כ"ג ונזיר נמי יטמאו דהתוס' לשיטתם דאשתו גמורה מן התורה אבל לדעת הר"מ דהוי כמ"מ אם כן כמו שעקרו לגבי הדיוט ה"ה לגבי כה"ג מה נשתנה דין כה"ג מכה"ד דזה וזה אינם מטמאים מדאורייתא וכיון דחז"ל התירו לכה"ד אם כן לכה"ג נמי כנ"ל ברור בס"ד. וכן נזיר ג"כ לדעת הר"מ מותר לטמאות לאשתו דכ"ג ונזיר דין א' להם כנ"ל. ודע דד"ז דאיסור טומאת קרובים נוהג אף במשוח מלחמה והר"מ בה' אבל לא הביא זה וגם הרהמ"ח כאן ובמ"ל פ"ה מהלכות כלי המקדש תמה על זה למה לא הביא הר"מ דין זה ע"ש. וכה"ג הוא שנמשח או נתמנה ולדהתו"ס ביומא נתמנה בפה ע"י מלך ואחיו הכהנים ואין כאן מקומו. ודיני טומאת אוהל ושאר טומאות הארכתי לעיל בדיני כה"ד:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.