מנחת חינוך · סימן ר״ע, א׳

שלא יכנס כו'. עיין בנזיר דף מ"ב וכ"פ הר"מ פ"ג מהלכו' אבל דאם נכנס לאוהל המת אינו חייב שתים שהרי מכיון שנכנס אצבעו או חוטמו נטמא ואינו חייב אחר כך על הביאה דמחולל ועומד רק דמיירי שנכנס לאוהל גוסס ומת דאז ביאה וטומאה באין כא' או שנכנס בשידה תיבה ומגדל לאוהל ופרע את המעזיבה דביאה וטומאה באין כא'. והנה כיון שנכנס בהיתר אי צריך שהי' למלקות או הוי לאו שאב"מ ע' פ"ג שם בכ"מ ולחם משנה ומ"ל פ"ה ופ"ו מה' נזירות והענינים צריכין אריכות גדול ואין כאן מקומו. ועיין בלשון הר"מ שם בהלכה ז' כ' דאם נטמא מקודם ואח"כ נכנס לאוהל אם התרו לוקין אף על הביאה דהר"מ לשיטתו לעיל דפירש חייב על כל פעם ופעם. אך מ"ש חייב אף על הביאה אין כוונתו דלוקין משום לאו דלא יבא דבאמת כיון שנכנס חוטמו או אצבעו עכשיו אינו חייב רק על הטומאה ולא על הביאה כיון שהוא בחיבורין ואין חילוק אם נטמא מקודם או לא נטמא דא"ח על הביאה אם נכנס. רק כוונתו לפי שכתב קודם דאם נטמא א"ח על הטומאה האחרת אם הוא עוד בחיבורין הטומאה ראשונה. ע"כ כ' כאן אם נטמא מקודם ואח"כ נכנס אם כן הו"ל פי' מטומאה ראשונה אם כן חייב על הביאה אבל לא משום בל יבא רק משום בל יטמא כנלע"ד פשוט בעזה"י. והנה הרהמ"ח במצוה הסמוך מביא דגם כה"ד חייב בלא יבא כמו כה"ג מדין ג"ש אך לא בא במנין המצות מטעם הר"מ דדבר הנלמד מג"ש או בא' מי"ג מדות אין נכנסין במנין התרי"ג אבל מלקות חייב כי כמה ענינים הנלמדים בי"ג מדות והר"מ חייב עליהם מלקות עיין באריכות בס' המצות להר"מ. וגם לענין דין זה מביא בס' המצות דכה"ד חייב בלא יבא דילפינן מג"ש אך בספרו הגדול בפ"ג מה' אבל ה"ג כ' בכה"ד דאם נכנס באוהל לוקין ולא הזכיר כלל דין זה דלא יבא אך אח"כ בהלכה ו' לענין כה"ג כתב המטמא לוקין משום לא יטמא וכן הנכנס לאוהל לוקין משום לא יבא ע"ש נראה בהדיא דכה"ד א"ח בלאו דלא יבא וצ"ע כיון דהוא ברייתא בת"כ והר"מ כ' בחיבורו כ"פ לוקין בדברים הנלמדים מגז"ש ע' ברמב"ן בשורש השני אם כן למה לא כתב גבי כה"ד כאן מלקות משום לא יבא ג"כ וצ"ע: