מנחת חינוך · סימן רס״ו, ב׳

היוצא מזה בקיצור דיש בזה ד' שיטות לפ"ד דעת הר"מ וכן הרהמ"ח דדוקא כ"ג באלמנה חייב בבעל לבד וכן בקידש ובעל חייב שתים אבל בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט אינו חייב בבעל לבד אף בגמר ביאתו ובקידש ובעל אינו חייב אלא אלא א' בג' נשים הנ"ל בין כ"ג ובין הדיוט. ודעת הרמב"ן דאין חילוק בין כ"ג ובין כה"ד הכל שוה לאלמנה בכ"ג דעל הבעילה לבד חייב ואפילו בהעראה ובקידש ובעל חייב שתים ודעת הרב המגיד דבכ"ג חייב בכל הנשים הפסולות דהיינו ג' נשים הנ"ל כמו אלמנה וחייב הכ"ג בבעילה לחוד מלקות ובקידש ובעל חייב ב' מלקיות אבל כה"ד אינו חייב בג' נשים האסורות לו בבעל לבד וכן קידש ובעל א"ח אלא מלקות א' כי בכה"ד ל"ש הלאו דלא יחלל וכולם אין מחלקין בין גמר ביאתו ובין העראה ודעת הראב"ד גבי כ"ג באלמנה מודה להר"מ וכולם סוברים כן דחייב בבעילה לבד ובקידש ובעל חייב שתים אף בהעראה מחמת חילול דידה ואפשר אף בגמר ביאתו אינו חייב על חילול זרע כי שני הלאוין חילול דידה וחילול זרעה הם משם א' כמ"ש הפ"י וכה"ד בג' נשים אם בעל לבד ולא הי' רק העראה אינו חייב כלל כי חילול דידה ל"ש כסברת הר"מ כיון דפסולים קודם לכהונה אבל אם הי' בקדושין לוקין משום לא יקח אבל אם הי' בגמר ביאה חייב על הביאה לבד משום חילול זרע ובקידש ואח"כ גמר ביאתו חייב שתים משום לא יקח ומשום חילול זרע. ודע הא דלשיטת הר"מ דבג' נשים אינו חייב בבעל לבד לאו דוקא איסורי כהונה אלא אפילו פסולי קהל סובר הר"מ דאינו חייב בבעילה לבד היינו ממזר ושאר פסולי קהל כמבואר בדבריו פט"ו מה' הנ"ל וקושית חכמי לוניל מפורסמת מכתובות פ' אלו נערות אי כר"י קשיא ממזרת ע"ש בהה"מ ובכ"מ והדברים ארוכים אין כאן מקומו. וע"ש בכ"מ בשם בנו של רבינו הר"מ דאף דאינו חייב בבעל לבד בפסולי קהל וכהונה דוקא משום לאו דפס"ק ופ"כ אבל לוקין משום קדשה וע"ש שכתב דצריכים להתרות בו משום לאו דקדשה. ונראה דנ"מ נמי דאינו חייב על העראה בלאו דקדשה כמבואר באחרונים דעיקר איסור קדשה משום ומלאה הארץ זימה אח נושא כו' וזה ל"ש אלא בגמר ביאה אבל משום ח"ל חייב אף בהעראה כמבואר בפ' הבע"י. והנה לשיטת הראב"ד דחייב על גמר ביאה מחמת חילול זרע כמבואר בגמרא שם דגמר ביאתו חייב משום ולא יחלל זרעו נראה דאף בגמר ביאתו ולא הוציא זרע אינו חייב על לאו זה וע' תוס' יבמות דנ"ה ע"ב ד"ה אינו כתבו גבי שפחה חרופה אף דכתי' ש"ז חייב על גמר ביאה אף בלא הוצאת זרע נראה דוקא שם דהכי גלי קרא אבל כאן דעיקר הלאו משום חילול הזרע אם כן אינו חייב אף על גמר ביאה בלא הוצאת זרע ומה שמבואר שם בגמרא בלא גמר ביאתו היינו בלא גמר אינה ראוי להתעבר כלל כמבואר ביבמות שם בתוס' והוא מלתא פסיקתא דאינו חייב אבל באמת אף בגמר ולא הוציא זרע א"ח בלאו הזה. וערש"י יבמות שם פי' ביאת מירוק גבי שפחה שמזריע נראה שלא כדעת תוס' ואפשר דלרש"י הוא מלתא דלא שכיח כלל להיות גמר ביאה בלא הוצאת זרע ועמ"ל פט"ו מהלכות אישות ה"ד ד"ה הי' הבן ואין כאן מקומו להאריך בענינים אלו על בוריין.