מנחת חינוך · סימן רס״ו, י״ג

והנבעלת לחלל אף על פי שהיא ביאת היתר מכל מקום לוקין ג"כ לכהן משום זונה. ועכו"ם ושפחה כבר כ' לעיל. ואלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד כיון דלא הוי שוה לכל לא נקראת זונה וגם זר ליכא כי לא הוי זר מעיקרא. אבל דעת תוס' והרא"ש והראב"ד דמשום זונה אין לוקין אלא לח"כ ועכו"ם ועבד דאין קדושין תופסין וגם אי יבמה לשוק אין קדושין תופסין ואם נבעלה לא' מהם לוקין לכהן משום זונה ודעת תוס' דח"כ לוקין ג"כ משום איש זר וכל ח"כ אפילו ע"י קדושין כי בח"כ א"צ להיות זר מעיקרא ולדעת ר"י כל ח"כ שע"י קדושין אין לוקין אלא משום זונה לבד כי גם בח"כ דחמירי צריך להיות זר מעיקרא ללקות משום הלאו דאיש זר. והנבעלת לעכו"ם ועבד ג"כ אין לוקין משום איש זר כי אין בהם הוויה לא שייך איש זר ולדעתם יבמה לשוק כיון דאין קדושין תופסין גם כן אין לוקין משום איש זר רק משום זונה ואם נבעלה לח"ל וח"ע אין לוקין משום זונה רק משום איש זר ודוקא בזר מעיקרא כגון ממזר כו' אבל מחזיר גרושתו או נושא חלוצתו או נושא צרת יבמתו דאלו אין זרים אצלה מעיקרא והנבעלת להם אין לוקין לא משום זונה ולא משום איש זר וא"י אם איסורא איכא. ודעת הרשב"א דפסולי קהל כגון פ"ד וכ"ש אף שלא נולדו כך או לאחר נשואין דלאו זר מעיקרא הוא מכל מקום כיון דפסולי קהל הוא הוי כמו זר מעיקרא ולוקין משום איש זר והנבעלת לחלל בודאי לאו איש זר הוא כי היא ביאת היתר וג"כ לאו זונה היא רק משום חללה כסברת הרב המגיד ועיין בתחלת ד' הרב המגיד דרוצה לומר כסברת הראב"ד דהנבעלת לחלל אינה פסולה לכהונה רק לתרומה וע' מ"ל פלפול עצום בזה ובשער המלך. והנה בס' אבני מלואים מצאתי דברים ממ"ש. וע"ש עוד שמביא בשם ס' יראים להר"א ממיץ שכתב דאותן עריות ע"י קדושין כגון א"א דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום לוקין משום איש זר דדוקא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה בשום אופן שיהיה זר מעיקרא אינה נפסלת משום איש זר אבל א"א כיון דמשכחת לה שיהי' זר מעיקרא כגון שנעשית א"א פחות מג"ש וי"א אף דעתה נתקדשה ביותר מג"ש מכל מקום כיון דמשכחת לה זר מעיקרא הוי בכלל ובת כהן כי תהיה לאיש זר ומביא ראיה מפ"ד וכ"ש דמבואר במשנה דאם ידעה לאחר שנעשה פד"כ פסלה אף דלא הוי זר מעיקרא כקושית הרשב"א לעיל אלא כיון דמשכחת לה שהוא אצלה זר מעיקרא דנעשה עוד בקטנותו הוי זר ובגמ' לא אמרינן אלא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה זר מעיקרא ולדבריו יבמה לשוק נמי הוי זר מעיקרא בנתקדשה פחותה מג"ש וע"ש בס' א"מ ובעזהשי"ת הרבה כוונתי לדבריו. ואלמנה לכה"ג לדעת התוס' אם בא כהן עליה חוץ מלאו דחללה אם לוקין משום איש זר דלהר"מ אין לוקין משום זונה כיון דאינו שוה לכל לא מיקריא זונה אבל לדעת התוס' דלאו משום זונה אלא מחמת איש זר אפשר הוי בכלל איש זר. אך באמת לדעת התוס' לאו בכלל איש זר הוא דלא הוי זר מעיקרא דקודם שנתאלמנה ונתגרשה (דהיינו קודם שנשאה) לא היה זר אצלה. אך לדברי הספר יראים דרק מחזיר גרושתו לא הוי זר מעיקרא אבל ע"י קדושין משכחת בפחותה מג"ש הוי זר מעיקרא אם כן אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד נמי קרינן איש זר אם כן כהן הבא עליה אח"כ לוקין משום איש זר. ולכאורה נראה להביא ראיה מדהתו"ס שם דף ס"ט ד"ה כי תהי' כו' שכתבו א"נ לא משמע לי' לאוקמי איש זר בכהן אם כן נראה דכהן לא איקרי זר כלל ע"ש. אבל באמת אין ראיה מתוס' דכוונתם לאוקמי הפסוק איש זר רק באלמנה לכ"ג אין סברא כיון דהוי כהן לא קרי לי' התורה איש זר אבל באמת לדידן דהכתוב מיירי בכל הזרים דהיינו הפסולים אם כן כהן נמי בכלל ול"ש לאוקמי הפסוק איש זר רק בכהן אבל בכלל הוא נכלל ג"כ כי הוא פסול לה כנ"ל וצ"ע להס' יראים מה דינו: