מנחת חינוך · סימן רס״ה, א׳

שלא ישמש כו'. שכן פי' כו' הכתוב קראו טמא כו' ל' הר"מ פ"ד מהב"מ ה"ד אזהרה לטבול יום כו' שעדיין טמא שנא' ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר אך בפ"י מהל' אה"ט גבי ט"י דפוסל את התרומה מביא הר"מ לפסוק זה במים יובא כו' וע"ש בכ"מ על לשון הר"מ שכ' קרא לט"י טמא במס' שבת ובא השמש וטהר ובאמת הר"מ מביא מקרא במים יובא ועי' תוס' סנהדרין פ"ג ע"ב ד"ה וט"י מקשים שם ל"ל קרא ולא יחללו הא מבא השמש וטהר נפקא ע"ש באורך ואין להאריך. והנה כהן ט"י ששימש מחלל עבודה וחייב מיתה בידי שמים ואם התרו בו למלקות לוקין ע"ש בר"מ ובפי"ט מה' סנהדרין גבי חשבון הלוקין וכאן מביא הרהמ"ח לאו דט"י ובמצוה רע"ח מביא הלאו דטמא ששימש ולא גילה דעתו האיך הדין במח"כ ששימש אך במצוה רע"ח כ' בדיני המצוה ז"ל ואיזה טומאה צריכה קרבן לטהרתו ואיזה א"צ אלא הע"ש כו' נראה מדבריו דכ"ז שלא הביא קרבן המח"כ דינו ג"כ כטמא ובאמת כ"ה בסנהדרין שם דמח"כ ששימש הוא במיתה וכ"כ הר"מ עצמו הל' סנהדרין דחייב מב"ש ולוקין אבל בפ"ד מהב"מ כתב הר"מ דמח"כ אף על פי שמחלל עבודה מכל מקום פטור ממיתה וממלקות ובראב"ד השיג עליו וגם הכסף משנה תמה על הר"מ דדבריו סותרים זא"ז וע' מ"ל פ"ג מה' ב"מ דין י"ט פלפול ארוך וכ' שם דהר"מ הוציא דין זה דמח"כ א"ח מיתה משבועות דף י"ז ע"ש באורך. והנה בר"מ שם קודם דין דטב"י מביא דין טמא ששימש וכ' והיאך אפשר לו לעבוד ולא יתחייב משום טמא שנכנס למקדש דחייב כרת ואף אם נטמא בעזרה מכל מקום אי אפשר לו לעבוד בלא שהיי' כו' כגון שיצא בקצרה והיפך אבר בצינורא על המזבח והיא קושית הש"ס שם בשבועות והתירוץ הזה ג"כ שם ואח"ז כ' הר"מ דין ט"י ששימש במיתה ובראב"ד הקשה היאך משכחת לה הא ט"י חייב ג"כ כרת על ביאת מקדש ודוחק לאוקמי' כגון דנטמא וטבל במקדש ובין הכל לא היה שיעור שהייה ע"ש מה שתי'. וגם לדעת הראב"ד דמח"כ ג"כ ח"מ בשימש וסובר גם כן פ"ג מהב"מ דמח"כ חייב כרת על ביאת מקדש לא כדעת הר"מ שם אם כן בודאי לא משכחת לה דאם נכנס חייב כרת על הכניסה ואם נטמא שם הלא צריך ספירת ז' ימים ע"כ תי' הראב"ד דמשכחת לה בבמה או שהיפך בצינורא בחוץ לעזרה ועמ"ל פ"ג הי"ט פלפול נעים.