מנחת חינוך · סימן ר״ס, י״ב

ומ"ש לעיל דבעי התראה נ"ל דאי אמרינן לא בעי התראה לא היה משכחת לה דנהרג דיכולין לומר להלקותו באנו אם לא כדעת תוס' שהבאתי לעיל בסנהדרין דף ט'. וגם מגדף לדעת הר"מ דלא בעי התראה אם לא נאמר כדעת התוס' לא משכחת דנהרג בלא התראה דודאי גבי מגדף דעל שם המיוחד בסקילה ועל הכנויים באזהרה והם מלאו א' אלקים לא תקלל ולא הוי לאו שניתן לאמב"ד לדעת הר"מ במחמר אם כן לוקין נמי אם נימא דבעי התראה ולא התרו בו למיתה רק למלקות כי שם המיוחד לא גרע מכינוי לענין זה רק הוא חמור דחייב אפילו סקילה אבל אם התרו בו רק למלקות בודאי חייב מלקות ועתה לפי פסק הר"מ בלא התראה יכולים לומר להלקותו באנו אם לא נאמר כדעת התוס' לעיל. ואפשר דמשכחת לה שגידף בפני ב"ד כמו טרפה שרבע או הרג בפני ב"ד דלא בעינן אצל ב"ד דין הזמה כמבואר בסנהדרין ובר"מ. אך לכאורה בסנהדרין דף מ"א גבי א"ח לריבר"י דלא משכחת לה רק שזינתה מקרוביה הא משכחת לה דזינתה בפני ב"ד אך באמת עוד תי' היה יכול הגמרא לתרץ עי' תוס' סנהדרין דף ט' ובתוס' שם דף פ"ו ד"ה עבדי מכרת. ומ"ש לעיל דמגדף כנויין הוא במלקות טעות הוא דהוי לאו שאין בו מעשה כי הוא דיבור רק מקלל חבירו גילתה התורה כמבואר בתמורה בר מנשבע ומימר ומקלל את חבירו וללמוד זה לא מצינו בגמ' ובסנהדרין לא מנה מגדף בכנויין בכלל הלוקין ופשוט. ונלע"ד לפי מה דקיימא לן המקלל חבירו לאחר שנגמר דינו פטור דדרשינן בעמך במקוים שבעמך ע' רש"י סנהדרין דף פ"ה שפי' הראוי להתקיים ולא זה שסופו למות נלע"ד ה"ה המקלל טרפה נמי פטור דלא קרינן במקוים שבעמך כיון שהוא טרפה וטרפה אינו חי ואפשר דאפילו למ"ד טרפה חי או אדם טרפה מכל מקום כמו שההורג טרפה אפילו למ"ד טרפה חי פטור עי' תוס' שם דף ע"ה דסופו למות מחבלה זו אם כן לפ"ד לא קרינן בי' במקוים שבעמך ובפרט למאי דקיימא לן טרפה אינו חי. ולכאורה ק"ל למה ליה להגמרא לרבות מקלל לאחר מיתה או"א מאביו ואמו קלל או מפסוק ומקלל כו' ע"ש דף פ"ה הא על אב בלא ריבוי ידעינן דחייב לאח"מ דאי אמרינן דא"ח לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקוים שבעמך אם כן גם המקלל אביו טרפה פטור לפמ"ש אם כן היאך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושית הש"ס חולין דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלינן בתר רובא הא מבואר בחולין גבי אין לוקחין ביצים מן העכו"ם בלא סימנים דהקשו הראשונים הא מבואר שם דגלוי וידוע לפני מ"ש והי' העולם דעופות טהורין מרובין מן הטמאים ע"כ חשבה התורה לטמאים אם כן ל"ל סימנים ניזל בתר רובא ותי' הר"ן דל"א בתר רובא היכא דאיכא ב' מיעוטי' מיעוט טמאים ומיעוט טרפות ועיין כו"פ גבי עגלים הנקחים מן העכו"ם דאין סומכין עליהם שהם בני ח' ימים כ' ג"כ לתרץ למה ל"א ב"ר דלאו נפלים נינהו ומתרץ עפ"י דברי הר"ן דהוי שני מיעוטים מיעוט נפלים ומיעוט טרפות אם כן היאך חייב במקלל אביו הא הוי שני מיעוטים דלמא לאו אביו הוא ודלמא טרפה אע"כ דחייב אף על אביו טרפה ולא דרשינן במקוים בעמך אם כן ל"ל קרא לרבות לאח"מ. אבל באמת ל"ק ע' בסנהדרין שם דמטעם אחר היינו אומרים דמקלל לאח"מ פטור. ועוד דאין ענין לד' הר"ן דשם גבי עופות למשל יש אלף עופות בעולם ומהם רוב טהורים ת"ר עופות אבל באמת מהטהורים ההם אפשר יש שני מאות טרפות אם כן הטרפות והטמאים אפשר הויין רוב נגד הטהורים ועל כל פנים מחצה ע"מ אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט וכבר הרגישו בזה האחרונים והשיגו על הכו"פ שדימה עגלים לנידון דהר"ן עיין עליהם וכתבתיו דרך פלפול מכל מקום ד"ז נ"ל ברור דהמקלל חבירו טרפה פטור דלא קרינן ביה מקוים בעמך כנ"ל ברור בעזהש"י: