מנחת חינוך · סימן ר״ס, י״א

עדים והתראה כו'. עכ"מ דהרבותא אף שהוא בבית כו' ול"נ דרבותא דהתראה אף שהוא דיבור ובמגדף דעת הר"מ דאין צריך התראה וגם בעדים זוממין בה"ע פי"ח כתב שא"צ התראה לפי שאב"מ ע"כ כ' כאן דצריך התראה וע' כ"מ ולחם משנה במקומות הנ"ל. ודין זה דמבואר אם אינו עושה מעשה עמך פטור בקללה ואפילו אב ואם לא נתברר לי אי דוקא שהוא רשע על כל פנים מפסולי עדות דנקרא רשע הוא דא"ח אבל אם אינו פסול לעדות כגון דעבר על לאו שאין בו מלקות דלאו רשע הוא אפשר דחייב ואפשר כיון דמבואר בלשון עושה מעש' עמך כל שעבר איזה עבירה ואפשר אף עבירה דרבנן הוא בכלל אין עושה מעשה עמך עד שיעשה תשובה ועוד חזון למועד אי"ה. ואם א' נגמר דינו להריגה ובא בנו וקללו בלא עשה תשובה או אחר אף בעשה תשובה ואח"ז באו עדים והוזמו הראשונים אם כן אגלאי מלתא למפרע דלא הי' עומד למיתה וגם חף הוא מפשע ולא היה צריך תשובה אם לוקין האחר או סוקלין הבן נראה דזה תלוי בשיטת הראשונים אי לא הוי התראת ס' דאגלאי מלתא למפרע עיין יבמות גבי האוכל חלב כו' דנעשה סריס למפרע ודעתם דאמרינן אגלאי מלמ"פ ודעתם בנדה סוגיא דמופלא דל"א אגלאי מלמ"פ ובמ"ל עמד בזה הבאתי לעיל וכאן נמי תלוי בשיטות אלו. והנה במ"ש לעיל דאם קלל כמה ב"א ואמר לפלוני ולפלוני כו' דלדעת קצת הסוברים דהוי כלל לענין שבועה וא"ח אלא א' ה"נ אפ"ל דתלוי בשני הטעמים שכתב הרהמ"ח לעיל גבי מקלל חבירו דלטעם הר"מ שהביא דאין הקללה פועל בהמקולל רק דהתורה אסרה מחמת המקלל אם כן הוי כמו שבועה דהתורה אסרה לישבע בשקר ומכל מקום א"ח אלא א' אם כללם ועבר פ"א אבל לדעת הרהמ"ח דהקללה פועל בהמקולל ע"כ אסרה התורה אם כן אפשר אפילו כללם בכלל גמור שקילל לרבים בדיבור א' מכל מקום הוי כמו גופים מחולקים ומחייב עכאו"א אך באמת טעמי התורה נסתרו מעינינו ואלקים הבין דרכה עכנ"ל דדינו כמו שבועה כנלע"ד.