מנחת חינוך · סימן כ״ו, י״א

סך וכו'. מבואר כאן בר"מ דהוא לאו בפ"ע לא תעבדם וע"ש ברש"י במשנה דף ס' ע"ב ודף ס"ג סוף עמוד א' ד"ה אבל המגפף. והנה על ד"ז דרך כבוד עובר בלאו ואין לוקין עליו כמבואר בש"ס ור"מ כאן ודוקא דאין זה דר"ע עש"ס. והר"מ והרהמ"ח אין מונין זה ללאו בפ"ע במנין המצו' וע' משנת חכמים ה' עכו"ם סי' י"ד האריך בזה ומכל מקום אני לך. ופשוט דעל לאו זה ג"כ א"ע אלא אם הוא ע"ז שעובדין אותה כמש"ל אבל אם אינה נעבדת כלל פשוט אם מגפף או מלביש לאיזה אבן פשיטא דאין איסור כלל רק אם היא ע"ז שעובדין אותה אז עובר בלאו הזה עיין לעיל וז"פ. ושאר ענינים שמביא הרהמ"ח בעניני איסור ע"ז ומשמשיה אין כאן מקומו ויתבארו אי"ה לקמן במצות הבאים בעזר השם הגוזר עלי. והנה לאוין אלו נוהגים בכל אישי ישראל אין נקי אנשים ונשים ועבדים כולם מחוייבים אך גם ב"נ מצווים כמבואר אח"ז בעזה"י. ועל הלאו הזה צריך כ"א מישראל למסור נפשו ואם עמד עליו אנס יהרג ואל יעבור וע"ל פ' אמור מצות קידוש השם באריכות ואם יש חילוק בלאו במקום שחייב כרת מחויב למסור נפשו או בכ"ע בלאוין דע"ז צריך למסור נפשו אפילו בלאו שאין בו מיתה כגון גיפוף יבואר הכל לקמן באריכות ע"ש. ובעבירה זו אם עובר הוי רשע לכה"ת ולענין אם נעשה רשע בפ"א או באותה עבודה כגון שוחט לע"ז עיו"ד סי' ב' ואחרונים ואין כאן מקומו. וע' משנ"ח פלפל אם עבר על לאו שאין בו מיתה כגון גיפוף אי נעשה רשע או לא נעשה רשע אלא בחיוב מיתה והבאתי לעיל בשבת לענין תחומין ע"ש במשנ"ח ה' עכו"ם סי' ט"ו ובפרמ"ג. וחרש שוטה וקטן לא בני חיובא נינהו דלאו בני מצות נינהו אך אסור להכשילם בידים כמו כל המצות.