מנחת חינוך · סימן רנ״ח, ה׳

עוד רגע אדבר כאן בענין גזילה ואונאה אשר כתבתי בשם הר"מ ושאר ראשונים דדוקא על פרוטה עוברים ופחות מש"פ הרי הוא כח"ש כמ"ש בדברי הרה"מ היאך הדין אם גזל פמש"פ ואח"כ גזל עוד פמש"פ היאך הדין אם מצטרף לעבור על הלאו וצריך לקיים העשה והשיב כו' ומה שיעור לצירוף. והנה באיסורין הל"מ כזית בכא"פ וכאן ל"ש זה ובמעילה אשכחן בגמרא ובר"מ ה' מעילה דמעילה מצטרפת אפילו לזמן מרובה וכאן מה דינו ונ"ל דהנה מבואר בר"מ ה' גזילה והבאתיו לעיל דפמש"פ אין המצוה והשיב והרהמ"ח לעיל נתן טעם כיון דבר ישראל מחיל ע"ש מ"ש לעיל לפי טעם זה אם גזל אצל קטן דלאו בני מחילה נינהו יהי' חייב להחזיר אפילו פמש"פ או דלא נודע לזה שגנב מאתו דלא ידע דמחיל יהיה חייב להחזיר ובאמת לא מצינו זה ובפ' ד"מ בסנהדרין משמע דהוא מטעם מחיל' אבל מדברי הר"מ נראה וגם מד' רש"י סנהדרין דגזירת הכתוב הוא דפמש"פ אינו בדין השבה. וראיתי בס' מחנה אפרים ריש ה' גזלה עמד על מדוכה זו והכריע דאף במקום דלא שייך מחיל' מכל מקום אינו בתורת השבון ע"ש אם כן נ"ל פשוט דאם גזל או גנב פחות מש"פ וחבירו ידע והוא גדול דהוא בר מחילה אם כן כיון דתיכף מחל לי' אם כן אם גזל אח"ז פמש"פ בודאי אינו מצטרף כי בודאי מחל לו ומ"ל אם מחל לו חבירו או החזיר לו בודאי אם החזיר לו הפמש"פ ואח"ז גזל עוד בודאי א"ע בלאו כ"כ הוא אם מחל לו אבל אם גנב וחבירו לא ידע דימחול לו או דגנב וגזל מהני דלאו בני מחילה אם כן החצי פרוטה שגזל אינו שלו רק דלא נתחייב בהשבה והוי כמו ח"ש באיסורים דאינו חייב ומכל מקום כשאכל אח"כ מצטרף למפרע ה"נ אם חזר וגזל חצי פרוטה מצטרף ועובר בלאו וחייב בהשבת כל הפרוטה ובודאי מצטרף אפילו לזמן מרובה כמו מעילה דחוץ מאיסורי מאכלות מצטרף לזמן מרובה אבל אם היה באמצע ידיעה אם כן הי' מחילה ולא נתחייב בהשבה אח"כ ולא עבר על לאו רק ח"ש אפילו גזל כ"פ פמש"פ כנ"ל ברור בעזה"י. ונ"ל פשוט דאם גזל משני ב"א מזה חצי פרוטה ומזה ח"פ בודאי א"ע על הלאו אף דלענין איסורים מבואר בש"ס ור"מ מהמ"א דכל האיסורי' מש"א מצטרף וכגון דאכל ח"ז נבילה מבהמה א' וח"ז מבהמה אחרת מצטרפין מכל מקום נ"ל דזה דומה כמו בעריות ובמ"א דאם אכל כמה זיתים בהעלם א' והם מש"א א"ח אלא א' ומשני שמות חייב שנים ואם הם גופים מחולקים אף דהוא מש"א חייב שנים דהוי כמו משני שמות ע' בה' שגגות להר"מ אם כן ה"נ הוי כמו שני שמות כיון דהוא לשני ב"א ולאו א' משני שמות אין מצטרפין ע"ש בר"מ המ"א. אך לפ"ז צ"ע לדברי רבינו ישעי' מובא דבריו במ"ל פ"א מהא"ב וה' שגגות והבאתי דבריו לעיל דגם בשאר בע"ח חשובים גופים מחולקים לענין חטאת ולענין התראה ע"ש אם כן לדבריו אם תלש ח"ז לשון או טחול מבהמה זו וח"ז מבהמה אחרת לא מצטרף כיון דהוי כמו שני שמות ואפשר דהאמת כ"ה לדברי ר"י ואין כאן מקומו להאריך וכל פטפטיא בישין חוץ מפטפוטי דאורייתא וצע"ק. ולכאורה נ"ל ג"כ דאין הטעם משום מחילה דאי משום מחילה כפירש"י בסנהדרין אם כן היאך פחות מש"פ אסור מן התורה כיון דלא חזי לאצטרופי דבכל פעם מחל לו ולא יעבור על לאו ולשיטת האחרונים דחזי לאצטרופי באותו שעה היינו דאם הי' רוצה לאכול כל השיעור הי' אסור ה"נ אבל לקצת אחרונים דוקא בחזי לאצטרופי בכא"פ דיהי' האכילה למפרע בכלל לוקין כסברת הש"א החו"מ ע"כ כ' דעל ב"י וב"י א"ע בח"ש כיון דל"ש כא"פ דיעבור למפרע ע"ש אם כן כאן לא יצטרף בשום פעם כי תיכף מחל לו עכצ"ל דהר"מ סובר לא מטעם מחילה רק דאין לו דין ממון אבל מכל מקום אינו שלו וע"ש בס' מח"א שמביא דברי הר"מ לענין אם קידש אשה בדבר שאינו מקפיד הבעה"ב וע' זה בב"ש סי' כ"ח ובמ"ל. ונ"ל כסברתו דאם הבעה"ב מקפיד אינה מקודשת דאף פמש"פ הוי אינו שלו רק דאין יכולים להוציא בדיינים ולפי זה גם אם גזל אתרוג שהוא שוה פחות מפרוטה א"י י"ח דלאו דידי' הוא ולא מיקרי לכם וגם מה"ב אבל אי אמרינן דמחיל הוי דידי' וגם ל"ה מה"ב כי הקנין הי' תיכף קודם שיוצא בו ול"ש מצוה הב"ע כס' תוס' פ' לולב הגזול. ועוד נ"ל ראי' מפ' הזהב דאמרי' ואת כו' מן הקודש ישלם הקדש אפילו פמש"פ צריך לשלם מריבויא דקרא אבל הדיוט לא כו' חזינן דהתורה ריבתה אצל הקדש דאפילו פמש"פ צריך לשלם ואי בהדיוט הטעם מטעם דחבירו מחל לפי שאין בנ"י מקפידין על דבר קטן כדפירש"י בסנהדרין אם כן ל"ל קרא בהקדש דאם ש"פ מחויב להחזיר בודאי גם פמש"פ דל"ש כלפי מעלה חילוק דמעט אינו דבר חשוב ומחיל ויותר הוא ד"ח חלילה לי הכסף ולי הזהב אע"כ גזירת הכתוב הוא והוא בכלל שיעורין וכ' כ"ז בלא עיון היטב אך רשמתי לאנשים כגילי לעורר לבם ואם שגיתי וכו' וה' יאיר עיני בתורתו להבין על בוריו. והנה כבר כתבתי לעיל בח"ז דאם באמת אף פחות משוה פרוטה לא ניתן למחילה רק הוא בכלל שיעורין אם כן כמו דח"ש אסור מן התורה כן דעת קצת אחרונים דגם מ"ע קצת מצוה איכא בח"ש אם כן חייב להשיב ג"כ פמש"פ בתורת ח"ש ממ"ע ואין כאן מקומו. ועיין תוס' סנהדרין דנ"ט ותוס' חולין ל"א גבי מי איכא מידי שכתבו דהיכי דישראל אסור ב"נ חייב ול"ש מי איכא מידי ע"ש. ולכאורה מאי פריך הגמרא והרי פמש"פ דלישראל שרי הא גם לישראל אסור מתורת ח"ש עיין ר"מ ורש"י בסוגיא שם ויש אריכות בדהתו"ס ואין כאן מקומו ועלח"מ פ"א מה' גזילה עמד בזה ותי' בדוחק: