מנחת חינוך · סימן רנ״ד, ז׳

והנה מנורה ושלחן כיון דצורתו ידוע תמיד וד"ז א"א לשנות כי הוא מקרא מפורש בתורה וגם שלמה ואנשי כנה"ג בב"ש לא שינו אם כן אף האידנא אסור מן התורה כיון דצורתו ידוע ועדיף מד' פנים עם פני שור שפני שור לא יהיה לעולם ומכל מקום אסור דבשעה שנאמר המקרא היה אז מכ"ש מנורה ושלחן דבשעה שנאמר המקרא היה אז ויהי' ב"ב בבנין השלישי אבל תבנית המקדש שלא היה אז וגם בכל זמן מהזמנים נשתנו תבניתם מהכ"ת לאסור ובאתי בקצרה והמעיין יבין. והנה מה כחי להקל ח"ו באיסור דאורייתא אך על כל פנים להחמיר דאסור לעשות בשום דמות בין גבהו ל' אמות או מ' אמה כי שני התבניתים האלו הי' בב"ר וב"ש וכן אסור לעשות תבנית המשכן וצ"ע מאוד. וגם אני מסתפק אם א' בנה בית יותר ארוך מהיכל דשרי או חצר יותר מעזרה ואח"ז הוסיפו על העזרה ועתה האורך החצר כעזרה אם צריך לקצר או להאריך א"ד כיון שנעשה בהיתר א"צ. והנה להסוברים דאין אסור רק העשייה בודאי כיון דנעשה בהיתר ל"ל בה אלא לדברי הראשונים ע' תוס' יומא ור"נ בע"ז דשמשין שאפשר לעשות כמותן אף שאחרים עשו לו מכל מקום אסור מן התורה השהי' אפשר דלא מהני דנבנה בהיתר ואפשר דעדיף כשנבנה בהיתר וצע"ק. והנה מנורה בז' קנים אסור לעשות אף בלא גביעים וכפתורים ופרחים כי הוא כשר במקדש בל"ז אך אם הוא של זהב דמבואר דגביעים וכו"פ מעכבים אפשר דאין איסור האידנא בלא גביעים כו"פ. וער"מ פ"ג מהב"ח אימת שהי' כשר במנורה אם כן אסור לעשות ואיזה דבר מעכב אם כן מותר לעשות ועיין בש"ע יו"ד סי' קמ"א כ' המחבר דאסור לעשות אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים כו"פ נראה דקאי דוקא על שאר מיני מתכות אבל של זהב דגביעים כו"פ מעכבים אם כן מותר לעשות ובש"ך שם סקל"ו כ' דכ"ז בדיעבד כשרה אף בלא גכו"פ ובאמת בזהב מעכב ואף בדיעבד פסול ובשאר מיני מתכות עיין ר"מ פ"ג מהבהב"ח דאף לכתחילה אין עושין גוכ"פ. ובמ"ל שם דעתו דיש קפידא שלא לעשות אם כן ד' הש"ך צ"ע. ומצאתי להתב"ש בס' בכור שור עמד ע"ד הש"ך וכ' שאפילו בשל זהב אסור לעשות בלא גכו"פ ומביא ראיה ממהרי"ק ואינו ת"י כעת ובטלה דעתי להקל נגד התב"ש יע"ש בתב"ש שלא העיר כמו שעוררתי אך הוא כ' דאף של זהב דמעכב מכל מקום אסור לא כדעת הש"ך. ומה שהרגשתי היאך כתב דבדיעבד כשר כיון דאפילו לכתחלה אין עושין גביעים כו"פ בזה לא העיר התב"ש וצ"ע ע"ש בתב"ש וח"צ לענין מנורה. ומבואר בגמ' דדוקא תבנית היכל ועזרה ואולם אבל תבנית החיל והר הבית נראה דמותר והנה לפי הסוברים דהוא נכלל בלאו לא תעשו כדמות המשמשין אם כן עד העזרה והיא בכלל נקרא מחנה שכינה כמבואר בש"ס ור"מ הוי בכלל משמשין אבל חוץ לעזרה לא הוי בכלל מחנה שכינה אלא אפילו להר"מ והרהמ"ח דזה בכלל מורא המקדש ומורא המקדש הוא אפילו בהר הבית מכל מקום כבר כתבתי לעיל דהכתו' מסרו לחכמים והם לא אסרו זה רק בעזרה אבל לא חוץ לעזרה כנלע"ד. ודע דנ"פ דאף דהגמרא לא נקטה אלא צורות הבנין וצורות הכלים מנורה ושלחן ל"ד אלא אפילו כעין מזבח הפנימי אסור לעשות ג"כ דוגמתו אך נ"פ דוקא באותן שנתפרש צורתן בתנ"ך או ברוה"ק אבל שאר כלים אין איסור לעשות כמותן דכל יום הי' בביהמ"ק צ"ג כלי שרת כמבואר במשניות והיו כמה כלים מזרקות וכפות ועוד שאר כלים היעלה על הדעת שאסור לעשות כמותן אלא דוקא באותן כלים שנתפרש צורתן והתורה הקפידה על צורתן אבל שאר דברים וכלים שהיו עושים במקדש מדעת עצמן לנוי ואין קפידא בכך בודאי אין איסור לעשות כמותן כנ"ל פשוט בעזה"י. ובמ"ש לעיל מיושב קושיא שראיתי באיזה ספר וכעת איני זוכר מקומו במה דנתן הר"מ טעם על מס' מדות שסדר רבינו הקדוש כדי שנדע לעתיד ועיין בהקדמת תי"ט למס' מדות כתב אף שיהי' בע"א מכל מקום ע"י אותו הציור מכבר נוכל לידע ולדרוש הפסוקים ע"ש והקשה הא נ"מ שאסור לעשות כבנין הזה מהלאו הזה ולפמ"ש אין כאן קושיא כי האידנא א"ע בלאו דאינם משמשין כלל וכשיבנה ב"ב יהי' אסור לעשות כתבנית שיהי' אז ע"כ צריך הר"מ לכתוב טעם אחר ואם הי' אסור באיזה תבנית שהי' פ"א והמשנה משמיענו זה ה"ל לבאר ג"כ צורת המשכן ומשכן שילה וב"ר אף שמבוארים במקרא מכל מקום כמה דברים סתומים בקרא עד שצריכין פירוש א"ו כדכתיבנא: