מנחת חינוך · סימן רמ״ח, ט׳

מבשר כו' ואפילו בתענית כו'. כ"ה בש"ס ור"מ ומבואר עוד שם דה"ה אכילת מצוה אפילו מדבריהם בתנחומי אבלים פטור וער"מ שכלל באכילת מצוה שאכל מע"ש בירושלים. ועלח"מ דמע"ש אף שאינו מצוה אצלו כי המצוה דוקא על הבעלים מבואר בש"ס ד"ע ע"ב כיון דכי אורחי' אכל לא ממשיך וע' רש"י שפי' דצ"ל דגנב מעות מע"ש עכצ"ל הש"ס לפטרו מטעם דכי אורחי' אבל מע"ש עצמו בל"ז א"ח כדאמרינן עד שיקח בזול ע"ש ולכאורה נ"ל דרש"י כ' אפילו אליבא דמ"ד מע"ש ממון הדיוט הוא אבל אליבא דמ"ד מע"ש מ"ג אם כן בלאו הכי לא הוי גונב משל אביו דלאו ממונו של אביו אלא של גבוה כמבוא' לכמה ענינים והובא בח"ז כ"פ (וע"כ הש"ס דנ"ט דלא ממשיך איירי במעות מע"ש) ובאמת סתם משנה ר"מ ור"מ סובר מע"ש מ"ג בלאו הכי עכצ"ל דאפילו בממון פטור מה"ט דמבואר בש"ס על כל פנים מוכח דאף למ"ד מ"ג הוא מכל מקום מעות מע"ש אינו מ"ג ודוקא מע"ש עצמו הוא מ"ג אבל לא מעות עכצ"ל הטעם המבואר בגמרא מזה מוכח קצת דמעות מע"ש לא נקרא מ"ג ויכול לקדש את האשה ועצל"ח פסחים סוגיא דאזלינן בתר בתרא מסתפק בזה אי מעות מע"ש הוא מ"ג או מ"ב ולא מצא גילוי לזה ולכאורה מכאן מוכח קצת דאל"ה לא הי' צריך לשום טעם גבי מעות מע"ש כיון דלא הוי של אביו ע"כ דממון בעלים הוא והוי שפיר של אביו וע' לקמן מצוה תע"ג כתבתי דמבואר במנחות ובר"מ ה' מע"ש דגם מעות מע"ש הוי מ"ג ע"ש: