אבל הפודה כו' לאחרים כו'. עיין במסכת מע"ש ובר"מ בהלכות הנ"ל מבואר דמערימין על מע"ש דיכול לומר לבנו ולבתו הגדולים כו' כדי שיפטר מן החומש ועיין בירושלמי ומביאו בתוספות יום טוב שם דהטעם דמערימין דכתיב בו ברכה אפ"ל דלענין זה אין שוה נ"ר דאינו יכול להערים ואפשר כיון דילפינן לדינים אלו בזה ג"כ שוה הדינים ויכול להערים. ומ"ש הרהמ"ח דעונת המעשר הוא שליש בישול עיין ר"מ שלא כ' לשון זה דשליש בישולו ועיין במס' מעשרות ובר"מ פ"ב מה' מעשר דשיעור זה דהבאת שליש הוא בתבואה אבל באילנות נתנו שם שיעורין אחרים לכל מין אילן ע"ש ותלמד לכאן באיזה אילן דהגיע שיעורו לעונת המעשרות אז נפדה בנ"ר כנ"ל ועיין תוס' ר"ה די"ב ע"ב ד"ה התבואה דעתם דכל השיעורין שנאמרו במשנה למעשרות כולם הם הבאת שליש ע"ש באורך והוא כדברי הרב המחבר:
מנחת חינוך · סימן רמ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.