והזורען בע"נ כזורע כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ ודיני עציץ נקוב ואם יש חילוק בין עציץ חרס לעציץ של עץ יש הרבה שיטות וגם אם יש חילוק בין זרעים לאילנות דגבי אילנות אף שאינו נקוב כנקוב דמי לדעת קצת ראשונים ועיין בארוכה במ"ל פ"ב מה' ביכורים ה"ט פלפול עצום. ודין הזורע בעציץ שא"נ לא ביאר הרהמ"ח והר"מ כת' דבעציץ שא"נ מכין אותו מכל מקום ועיין בכסף משנה כ' שכ"מ במנחות ד"ע ועיין בגמרא שם מבואר דשמואל אמר אסור והקשה אביי דבשלמא אי אשמועינן מכל מקום ניחא אבל לאיסורא מתניתין הוא ונר' דהר"מ סובר כאביי ומכל מקום איני מבין דאינו מבואר להדי' סברת אביי דהוא הקשה על שמואל מאי קמ"ל ושמואל אינו מזכיר מכל מקום רק איסור לא הוי צריך לאשמעינן אם אפשר דאביי סובר דהוא רק איסורא ונראה מש"ס דילן דהרבה איסורים מדרבנן דאין לוקין עליהם מכל מקום רק היכי דמבואר בפירוש דזה היה צריך לאשמועינן וצ"ע בכ"מ בר"מ גבי דיני מכל מקום והרהמ"ח לא גילה דעתו אי לוקין מכל מקום או רק איסורא בעלמא:
מנחת חינוך · סימן רמ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.